Breaking News
Home / בית / מצמרר: משפחת עמרם מרחובות מצטרפת למלחמה בכביש 383 – בשם הבן, האח והבעל, שנקטף ב"כביש הדמים"

מצמרר: משפחת עמרם מרחובות מצטרפת למלחמה בכביש 383 – בשם הבן, האח והבעל, שנקטף ב"כביש הדמים"

משפחת עמרם לא תשכח לעולם את ה-29 בינואר 2015, כמעט שלוש שנים לאחור, שנים של שכול, יגון בלתי נגמר, של חיים ללא חיים, בהיעדרו של שאול האהוב – שאול הבן, האב, הבעל והאח, שברגע אחד נקטף בכביש 383. שם, ב"כביש הדמים" מצאו את מותם עשרות אנשים. כעת, הם מצטרפים למלחמה עד שיתוקנו הליקויים, בעקבותיהם מספר התאונות בכביש הארור רק עולה.

אריאלה עמרם, בת ה-73, משחזרת את הרגעים בהם הגיעו ילדיה, רונן ו-ורד, לבשר את בשורת האיוב. "זה היה ביום חמישי בשעת ערב מאוחרת, צלצול בדלת. ישבתי על הכסא ואני רואה את רונן ואת ורד מאחורי העינית, פתחתי את הדלת והשאלה הראשונה שאני שואלת אותם היא 'מה אתם עושים פה?' כי בדרך כלל כשהם באים הם נותנים צלצול לוודא שאנחנו בבית. הם נכנסו, התיישבתי חזרה וישר רונן ניגש לדוד והוא אומר לו 'אבא, קרתה תאונה לשאול' ודוד עונה 'מה קרה לו, לאן צריך לנסוע?' ורונן עונה 'שאול איננו'. הייתי המומה, צעקתי 'שאול שלי?' והוא אומר 'כן' ואני נתתי גליץ' מהכסא, דפקתי את הראש והתחלתי לצעוק 'לא, לא'".

***

בעלה, דוד, מקשיב לתיאור ולא מצליח לעצור את הדמעות. הגבר החסון בן ה-80, לא יכול להסתיר את החלל הגדול שנפער בליבו עם לכתו של היקר לו מכל, הבכור מארבעת ילדיו. "אמרתי מה קרה? איך? שאלתי הוא נפצע רק? והוא אומר לי 'לא, הוא מת, הוא איננו'. ניפצתי את כוס המים שהביא לי לשתות, פשוט זרקתי את הכוס על הקיר. שאלתי איך זה קרה? מה הוא עשה שזה קרה? הרי הוא היה כל כך זהיר". בזמן הזה, שרית, אהבת חייו הראשונה ואם ילדיו, כבר ידעה.

"בשעת המוות, הייתי באיזשהו טיפול ובמהלכו הורדתי דמות של עץ שרוף ואמרתי למטפלת 'הכל הרוס, הכל גמור' ולא ידעתי במה מדובר, אבל הרגשתי פנימה, הרגשתי שמשהו לא בסדר למרות שדיברתי איתו שעה קודם והוא אמר שהוא בדרך הבייתה. בתוך תוכי ידעתי כבר שהוא מת, התקשרתי לרונן והם רגילים שאני היסטרית אבל אז התחלתי להפעיל אנשים, נתתי את מספר הרכב, כבר באו אלינו הבייתה לזהות ואני זוכרת את הבת שלי צורחת 'אל תעלו לפה, אל תבואו לפה'. אנחנו הבנו, אני זוכרת את השאגה של הילדים, איך נשכבתי עם הפנים על הרצפה".

התאונה בה מצא את מותו שאול עמרם בן ה-52, אחד מרתכי הצנרת הטובים בישראל, התרחשה בשעה חמש ועשרה בכביש 383, יומיים בלבד לאחר שהחל את עבודתו החדשה. שרית: "הוא נסע בכביש הצר ובנקודה מסוימת יש סינוור מאוד חזק של השמש בדיוק בשעה הזו ואני מעריכה שהוא סונוור. לפי מה שידוע לנו רכב ראשון נתן לו מכה ונפל לתוך התעלה או שנפתחה כרית אויר והוא נכנס חזיתית ברכב שני, אין שוליים בכביש הזה, זה כביש פרובלמטי וגם אם אתה נהג מצטיין 30 שנה, אם שניה לא תשים לב לכביש אתה תיכנס חזיתית. זהו כביש פסטורלי לכאורה, אבל בפועל זהו כביש עם סכנת אימה – הכביש הזה לא יכול לשאת את מה שיש עליו".

ואכן, כביש 383 נחשב ישן יחסית והינו דו מסלולי, עם נתיב אחד לכל כיוון, ללא שוליים. תושבי האזור דרשו מספר פעמים להרחיבו, לשדרגו ולהוסיף לו שוליים. לפני מספר חודשים הודיע משרד התחבורה בתגובה לפניית התושבים כי קיימות תכניות לשדרוג הכביש אולם העבודות טרם החלו. בעקבות תאונות רבות שקרו לאורכו, שוליו הצרים והעובדה שנפח התנועה בו גדל, יצאו תושבי האזור במאבק להרחבת הכביש, שכולל גם הפגנות ופעולות למניעת האסון הבא "וזה מה שהוביל את קבוצת 383 לצאת למאבק ולהילחם, התאונה של שאול", אומרת חני, "עשרות נפצעו שם וכל תאונה כזו סוגרת להם את הכביש ל6-7 שעות".

אתם באמת חושבים שהמאבק יישא פרי?

אריאלה: "לא במדינה שלנו".

ורד: "כששמענו על התאונה שקרתה בכביש הזה בשמחת תורה בה נהרגו שני צעירים, אמרנו שאנחנו חייבים להצטרף למאבק, שנצטרף למלחמה הזאת ושהמוות של שאול לא יהיה לחינם. אם נצליח להציל שם ילד אחד שחוזר מבית הספר אז המאבק השתלם. יש שם 1,600 תלמידים, אז למה מחכים? שתהיה הסעה אחת, שייקחו במכה אחת אוטובוס אחד של ילדים ואז מה? פותחים שם עכשיו תחנת רכבת ועוד 75 אלף כלי רכב צריכים להיכנס ולצאת מהכביש הזה וחייבים לעשות משהו לפני שיהיה מאוחר".

לאחרונה משתתפים ורד, חני ורונן בקבוצת תמיכה מטעם עמותת "יד לנקטפים" המסייעת למשפחות שכולות שאיבדו את יקיריהם בתאונות דרכים, להתמודד עם המצב החדש. מחר (שני), 13 בנובמבר, יתקיים ערב הנצחה למשפחות והורים שכולים של תאונות דרכים שמארגנת העמותה. הערב הזה ייפתח עם סרט שצולם על שאול, על האובדן הגדול והזיכרונות שהותיר אחריו. "פתאום לכל קטע ששלח בוואטסאפ יש משמעות", אומרת ורד, "הוא היה קורע אותנו מצחוק ורק אחרי שהלך הבנו כמה מצחיק הוא היה ולמזלנו הצלחנו לשחזר את הכל".

***

שרית, אלמנתו של שאול הפסיקה לעבוד. "אני לא מתפקדת. עבדתי 27 שנה בתור יועצת השמה, אני בבית ואני לא יכולה לעשות כבר כלום, אני לא יכולה, זהו. הכרתי אותו בגיל 16, התחתנתי איתו כשהייתי בת 19 וחצי והיינו ביחד עד היום שנהרג. אנחנו רצינו להיות ביחד וכשזה קרה נכנסתי לחדר, לקחתי כמות של כדורים והחלטתי שאני מתאבדת ואז הבן שלי דפק על הדלת וקרא לי 'אמא' והבנתי שהם צריכים אותי. אני רציתי ללכת איתו, לא הבנתי איך הוא עזב אותי לבד והלך, אבל יש לי מחויבות לילדים שלי… המשפחה של שאול עוטפים אותי, אם לא הם לא הייתי פה".

ואם הוא היה כאן, מה היית אומרת לו?

"שהוא היה צריך לקחת אותי, שהוא לא היה צריך לנסוע לבד, אנחנו היינו צריכים להיות ביחד".

תגובות

תגובות

About מערכת האתר

Check Also

השר אלקין בביקורו בלשכת ראש העיר: "בחודש הבא נחנוך את בית הארמון בשכונת שעריים"