Home / בית / בא מאהבה: הזמר והיוצר, אלעד זבינסקי, שגדל ברחובות, מספר על הפחד שליווה אותו לצאת מהארון בפני אמו אחרי שאחותו יעל נהרגה בפיגוע

בא מאהבה: הזמר והיוצר, אלעד זבינסקי, שגדל ברחובות, מספר על הפחד שליווה אותו לצאת מהארון בפני אמו אחרי שאחותו יעל נהרגה בפיגוע

250

 

בסוף החודש ייצא אלבומו השני של הזמר והיוצר הגאה, אלעד זבינסקי, שנולד ברחובות ועזב אל העיר הגדולה לפני מספר שנים בכדי להתמקד במוסיקה. למעשה, אלבומו השני שיראה אור בסוף החודש, The Grace Of You And I יוצא בתקופה הטובה ביותר בחייו, מבחינה אישית: הוא מאוהב! בראיון חשוף הוא מספר על הפחד שליווה אותו לצאת מהארון בפני אמו אחרי שאחותו יעל נהרגה בפיגוע, על החלל הגדול שהותירה בלכתה, על ההקנטות מהן סבל בבתי הספר וכמובן על חלומות שכוללים בתוכם גם חתונה וילדים.

לפני שתים עשרה שנה, סמוך ליום הולדתו ה-18, חווה אלעד זבינסקי את הטראומה של חייו, זו שלימים תבגר אותו ותעצב את אישיותו, כאשר אחותו יעל נהרגה בפיגוע בפברואר 2005 במועדון הסטייג' שבתל-אביב. "זה היה יום שישי, בפברואר. הייתי אצל חבר טוב וקיבלתי שיחת טלפון מאמא שלי שסיפרה שהיה פיגוע. אמא שלי כבר ידעה שזהו. לא היה את השם של יעל, לא דיברו על יעל אבל היא פשוט ידעה. ברגע שהיא ראתה את הפיגוע בטלוויזיה, היא הרגישה משהו בבטן וידעה שיעל הייתה שם. ניסינו להשיג את יעל בטלפון, אך ללא הצלחה. התקשרנו לבן הזוג שלה והוא גם לא ענה, בסוף ענה איזה פראמדיק והוא אמר שהוא לא יכול לתת אינפורמציה בטלפון והתחלנו להסתובב בין בתי חולים. אמא שלי כל הזמן אמרה שצריך פשוט לנסוע לאבו כביר, שאין מה לחפש אותה בבתי חולים, אבל סירבנו לקבל את זה, אחי מאוד כעס אבל היא פשוט צדקה".

 

איך מקבלים את זה?

"אני לא יודע אם זה משהו שמקבלים, זה משהו שלומדים לחיות איתו, זה כמו שיכרתו לך יד ואת פשוט נאלצת לחיות בלי היד, צריך להסתגל לחיים בצורה אחרת והמקרה הזה ביגר אותי מאוד, כל הפרספקטיבה על העולם ועל החיים השתנו. בגלל זה החלטתי שאני יעשה את מה שאני רוצה לעשות כי  אני לא יודע מתי יבוא יום וזה ייגמר או שאני אהיה נורא מבוגר ואני אסתכל אחורה ואגיד חבל שלא הלכתי אחרי החלומות שלי. כמה קלישאתי שזה נשמע, המקרה הזה מאוד דחף אותי למרות שהתעשיה הזו מאוד קשה בארץ. זו ביצה, מאוד לא עניין של אומנות אלא רייטינג וכסף, כמו בכל העולם אבל בגלל שאנו מדינה כל כך קטנה יש מקום גם לאלו שבאים עם משהו שהוא קצת יותר עמוק או טהור. בכל תעשיה בעולם מה שחשוב זה הכסף אבל אנחנו כל כך קטנים וכמעט שאין מקום לאף אחד – ובכל זאת אני ממשיך".

זבינסקי נולד, גדל והתחנך ברחובות, בבית הספר קציר. "הייתי במגמת דרמה בכיתה ט' ושם נדבק בי החיידק, כבר אז ידעתי שזה מה שאני רוצה לעשות. אף אחד לא תמך בי, כולם אמרו לי שאין לי מה לחפש במקצוע ובכל זאת המשכתי. כשסיימתי את התיכון לא התגייסתי. כשאתה אח שכול, אתה לא יכול להתגייס לקרבי מן הסתם ואתה גם לא יכול להתגייס כתומך לחימה – אלה התפקידים שהוצעו לי. היו תפקידים שלא היו משמעותיים לא לצבא ולא לי אז קיבלתי אישור מצה"ל להשתחרר ועבדתי תקופה, בכדי לסייע במצב הכלכלי בבית שלא היה פשוט בכלל, הייתי חייב לעזור לאמא. כשדברים קצת הסתדרו התחלתי ללמוד מוסיקה בתל אביב, תקופה של כ-3 שנים ואז, בגיל 24 עשיתי גם את המעבר לתל אביב". הוא אמנם לא מיהר לעבוד על אלבום אולם מהר מאוד מצא נחמה באהבה השניה שלו: הצילום. "זה גם בא מהבית, במשפחה שלי יש הרבה צלמים וגם אחותי הייתה צלמת, כך שזה היה טבוע בי וקיים עד כה", הוא אומר.

הצילום בא כחלק מלהשלים את מה שהחלה או כחלק ממך?

"גם וגם. אני חושב שכשאתה מאבד מישהו שקרוב אליך, אז תמיד דברים שאהבת בו הולכים איתך גם, נהיים חלק ממך באיזשהו שלב. אחותי ואני יצאנו די דומים. היינו מאוד קשורים למרות שהיא הייתה גדולה ממני בעשר שנים, לא היינו אח ואחות סטנדרטיים בגלל פער הגילאים, אבל אפשר להגיד שגדלתי עם שתי אמהות באיזושהי צורה. היא מאוד דאגה לי ומאוד טיפחה אותי".

ההבנה שהוא נמשך לגברים החלה אצלו בגיל הנעורים. "באיזשהו מקום תמיד ידעתי את זה על עצמי, אבל בפועל, כשאתה גדל בחברה מסוימת יש הרבה מאוד הכחשות בדרך. סבלתי מזה נורא ביסודי ובחטיבה, הציקו לי כי הייתי ממש עוף מוזר, לא הייתי כמו כל הבנים, לא שיחקתי כדורגל. כשהייתי ילד ברור שלא יכולתי לבוא ולהגיד 'אני גיי', ילדים היו רעים, אתה אחר והם לא יודעים איך לקטלג אותך, אתה מהווה איזושהי בעיה". מהארון הוא יצא רק לפני שש שנים. "אמא שלי היא החברה הכי טובה שלי, אבל מאז שאחותי נהרגה בפיגוע פחדתי לספר לה כי הלב שלה כבר שבור, פחדתי לרסק את מה שנשאר מהרסיסים. ערב אחד הגעתי לרחובות מתל אביב, לקחתי את התיק ואת הגיטרה ועליתי הביתה. הערב מתנהל כרגיל ואני מתארגן ליום הולדת של חברה. כשאני מגיע לפאב, אני ישר מדביק לעצמי חיוך מזויף ומנסה להסתיר כמה שאני רק יכול את העובדה שעצוב לי. נגן הסקסופון החמוד עם העיניים הסופר כחולות שיצאתי איתו, גמר איתי. זאת הייתה פעם ראשונה שיצאתי עם מישהו ופעם ראשונה שהרשיתי לעצמי להרגיש ואני שבור ומי אם לא אמא תעזור לאחות את השברים? רק שאמא לא יודעת שאני הומו. חברים שלי, כבר כולם יודעים, אז הם שואלים וזורקים משפטים מתבקשים כמו: "לא נורא, יבוא אחד יותר טוב" והדרמטיים יותר ביניהם מפצירים בי: "מגיע לך מישהו שיבין עד כמה אתה מדהים!". אז אני מחייך ושותה עוד קצת ואז עוד קצת. כשחזרתי לאמא באותו לילה, כבר לא יכולתי ואז אמרתי את המשפט הכל כך מפחיד הזה: 'אמא, אני צריך לדבר איתך על משהו'. אמא שלי שכבה על הספה בסלון, צפתה בטלוויזיה והסתובבה אליי עם מבט של 'אני מקשיבה'. אמנם לא צפיתי את זה, אבל התחלתי להתייפח, לא חושב שבכיתי כך מאז שאחותי נהרגה. אמא שלי כמובן נבהלה וישר קמה להרגיע אותי. בין כל הדמעות הצלחתי איכשהו להוציא את המילים: "אני הומו". היא התיישרה והסתכלה עליי במבט נוקב ואמרה: "אני מקווה מאוד שאתה עושה סקס מוגן" ו"אני באופן אישי בכלל מעדיפה שתמצא גבר קצת יותר מבוגר ממך ועדיף שלא יהיה ישראלי". אני הפסקתי לבכות, כנראה גם מההלם של כמה פשוט זה היה והתחלנו לצחוק. מאז כאילו התחלתי לחיות באמת, מאותו רגע לא הסתרתי יותר מאף אחד ועם כמה שזה נדוש לומר, זה היה הדבר הכי משחרר שאי פעם קרה לי".

The grace of you & I

הסינגל השני מהאלבום השני (?!) אולי אחד השירים שאני הכי גאה שיצרתי, תחת הפקתם של Or Bahir ו- Bentsi Gafni, וביחד עם הבמאי והצלם הסופר מוכשר Ran Kushnir יצרנו את הקליפ הפשוט והיפה הזה.זכיתי לחלוק את החוויה הזאת עם בן זוגי Andrey Ethan Rubin שכל בוקר ממלא את היום שלי במלא אור לשאר היום. אני עדיין מאוד מתרגש מהשיר ומהקליפ, ואם גם אתם התרגשתם אשמח אם תשתפו (: כמובן שיש גם יו טיוב: https://www.youtube.com/watch?v=z-SEOy2HmDU

Publié par Elad sur jeudi 19 octobre 2017

לפני שנתיים וחצי הוא החליט להוציא קליפ למען נישואים חד מיניים בישראל בקאבר לשיר המפורסם של מדונה "human nature" בעקבות התבטאויותיהם של מספר פוליטיקאים. "אני זמר, אני הומו אבל יותר מכל אני הומו ישראלי", הסביר "אנחנו שווי ערך לכל אזרח במדינת ישראל, אנחנו משלמים מיסים, עובדים, הולכים לצבא – מדוע שלא נקבל זכויות שוות? למה שאנחנו נקבל פחות? במדינה שעומדת מול מאבק יומיומי בטרור ובמלחמות, שנאבקים בקו העוני ובצרות רבות, יש כל כך הרבה מאמץ למנוע מזוג אנשים לאהוב אחד את השני. במקום לעודד קבלה, אהבה וכבוד עדיין מבדילים אותנו מבחינה חוקית. בני ובנות הקהילה לא צריכים לקבל יחס של אזרחים סוג ב' בגלל שהם רוצים לממש את האהבה שלהם".

ואם בענייני אהבה עסקינן, בחצי השנה האחרונה הוא מאוהב. "חשבתי שברגע שאתה יוצא מהארון ועובר לתל אביב, זה כל כך הרבה יותר קל, אבל באיזשהו מקום זה אפילו נהיה קצת יותר קשה. עיר גדולה, חיי לילה וגברים יפים עטופים בהרבה צבעים והמון רעש ובלגן וכולם רצים בתוך מין מרוץ לא ברור. מתוך כל זה לנסות למצוא את האחד שדווקא לא רוצה לרוץ, אלא לעמוד איתך במקום לקח לי לא מעט זמן למצוא והרבה פעמים מצאתי את עצמי חלק מאותו מרוץ עכברים, כשרוב הזמן לא היה לי ברור כל כך למה". את בן זוגו הנוכחי הכיר זבינסקי בפייסבוק. "האמת היא שבהתחלה לא התלהבתי", הוא מספר, "הוא התחיל איתי, היה נראה חמוד בתמונות, אבל לא עפתי במיוחד. כמובן שקבענו להיפגש ביום הכי חם של השנה במאי וכמובן שהלכתי לאיבוד ובמקום להגיע לדרך השלום הגעתי לשלום עליכם. מיוזע ומעט מיואש בסוף הגעתי אליו ואז, הוא פתח את הדלת – גבוה, עיניים כחולות שישר טבעתי בתוכן, זקן ג'ינג'י חמוד והחיוך הכי מקסים שראיתי בחיי. העברנו את הערב עם גלידה, נרות ויין, שבינינו, אין יותר מושלם מזה ומאז אני נמצא במסע מסחרר וסוחף עם אחד הגברים המקסימים שהכרתי".

דיבורים על המשכיות? חתונה, ילדים?

"אנחנו לא ממהרים, אבל זה באוויר, דיברנו על חתונה ואני יודע שיהיו לי ילדים. מתי? אין לי מושג. כרגע אני מתמקד בעשיה ורק רוצה שהמוסיקה שלי תגיע לכמה שיותר אנשים".

| צילום: אלה אוזן

250

250

250

250

תגובות

תגובות

About מערכת האתר

Check Also

לפנות בוקר: תאונה קשה במעורבות משאית ורכב הסעות בצומת רחובות מערב

סמוך לשעה 4:40 לפנות בוקר התקבלה במוקד 1221 של איחוד הצלה קריאה על תאונת דרכים …