Home / בית / המגזין: סיפורה של לוחמת | במוצ"ש: ערב התרמה לעובדת עיריית רחובות, סיגלית משולם, שנלחמת בסרטן

המגזין: סיפורה של לוחמת | במוצ"ש: ערב התרמה לעובדת עיריית רחובות, סיגלית משולם, שנלחמת בסרטן

250

 

עובדת אגף השירותים החברתיים בעיריית רחובות ופעילת הציבור המוכרת, סיגלית משולם, חולה בסרטן רירית הרחם וכדי להמשיך לחיות היא זקוקה לטיפול תרופתי שאינו  בסל הבריאות. למימון התרופה הפיקו שני ילדיה, אליאן-אוראל ואבי, ערב התרמה מיוחד שיתקיים במוצ"ש בבית העם עם סוללת אומנים הכוללת את עדן בן זקן, אגם בוחבוט ואפילו את ציון גולן שהשבוע אישר את השתתפותו. בראיון מיוחד היא חושפת את הכל: טעויות הרופאים, המחלה שחזרה כבר 3 פעמים ובעיקר מבקשת: "אל תקראו לי מסכנה".

בשבוע שעבר חגגה סיגלית משולם, מהדמויות האהובות ביותר בשכונת קריית משה, פעילה ציבורית מוכרת ועובדת אגף השירותים החברתיים – את יום הולדתה ה-51. החגיגה הייתה צנועה, בבית. ביום הזה כוחותיה אזלו לאחר עוד טיפול כימותרפיה שעברה, כי אין ברירה, אי אפשר לתת לסרטן הזה לנצח. מזה שש שנים היא חולה בסרטן רירית הרחם. אף אחד לא גילה לה, אף אחד לא המליץ לי, רק תחושות הלב. "יש אנשים שמרגישים את הגוף שלהם והיא הרגישה שיש לה משהו מוזר בגוף, היא הלכה לבית החולים וגם כשאמרו לה שאין לה כלום היא התעקשה", מספר בנה אבי, "רק אחרי שעשו לה בדיקה מיוחדת גילו שהיא חולה בסרטן רירית הרחם שעוד היה סגור ברחם, היא הייתה עוד במצב ממש טוב ואמרו לה 'נוציא את זה, הכל יהיה בסדר, אל תדאגי'. היא הלכה אחרי כמה שבועות, עברה ניתוח ובסיומו אמרו לה: 'ניצלת, עברת את המחלה'. אבל שם הסיוט רק התחיל. כביכול היו אמורים להוציא לה את הכל והסרטן לא היה אמור לחזור, סרטן קט אבל בגוף של אמא הוא פעל אחרת, פשוט משתולל".

באגף לשירותים חברתיים העובדים התגייסו ותרמו לה ימי מחלה. "כל העובדים התגייסו עבורי. זה מרגש ממש. לצערי אני לא עובדת כבר כמה חודשים, אחרי 17 שנה שאני שם, אבל אני בטוחה שעוד אחזור".

הרופא אמר: 'תבואי מיד למרפאה!'

הסיפור של סיגלית משולם מתחיל כאמור לפני שש שנים. "מישהי מהמשפחה של אחיינית שלי חלתה בסרטן השד שהיה גרורתי וזה מה שנתן לי סטירה. תמיד הייתה לי תחושה שיש לי משהו לא בסדר בגוף אבל לא חלמתי שאהיה חולה בסרטן. סבלתי מרחם שרירני ואיך ששמעתי שהיא חולה באותו יום נכנסתי לרופא נשים וביקשתי לבצע בדיקה. עבר חודש, אף אחד לא יצר איתי קשר ואני לא מאלה שהולכים לרופא. גם כשאני חולה – אני הולכת לעבוד. נכנסתי למרפאת נשים על הדרך וביקשתי לדעת מה התשובות. הכניסו אותי לרופא והוא אמר שיש תאים טרום סרטניים בצוואר הרחם, שבדיקת הפיפל יצאה תקינה ז"א שאין סרטן ברחם ושאתחיל בטיפול הורמונלי במשך שלושה חודשים. לאחר מכן הלכתי לרופא נשים, עשו לי את הבדיקה מחדש, עבר חודש נוסף והפעם קיבלתי שיחת טלפון מהרופא שעשה לי את הבדיקה ואמר לי 'תבואי מיד למרפאה!'".

שם כבר הבנת…

"אני לא טיפשה. הבנתי שאני חולה בסרטן, למה כבר יקרא לי רופא נשים בשמונה בערב? הגעתי עם אחותי, הפאפס יצא תקין והפיפל לא יצא תקין וזה מראה שיש לך תאים סרטניים ברחם. שאלתי 'אוקיי, מה עושים? תגיד לי מה עושים?' והוא אמר שהוא יזמן אותי למרפאה שלו ותוך שלושה שבועות ניתחו אותי. המחשבות בראש לא הפסיקו להתרוצץ. כששומעים שיש סרטן את חושבת שאת הולכת למות ולא אכפת לי למות אבל מה יהיה עם הילדים? איך יסתדרו בלעדיי? בספטמבר 2012 עברתי את כריתת הרחם. כשהרופא יצא מהניתוח הוא אמר לי 'הצלנו אותך'. מבחינתי אני בריאה ולא הלכתי שנתיים לאונקולוגית. לאחר מכן התברר שכבר הייתי בשלב מתקדם".

חלפו שנתיים מאז הניתוח הראשון ואז היא החלה לדמם. "חשבתי לעצמי 'אין רחם אז ממה אני מדממת, אבל לא בדקתי את זה, כמעט שנה דיממתי והתביישתי להגיד שיש לי דימום קל עד שהלכתי לאורולוג שעשה לי בדיקות לשלול סוג של דלקת וביקש שאלך לרופאת נשים. היא טענה שאין כלום אבל הוא התעקש לעשות סיטי ושם גילו שהגידול חזר ובגדוך. חשבתי שהדימום נבע מלחץ אבל בפועל זה היה הסרטן. באוקטובר 2015 נותחת שוב. הכניסו אותי לניתוח אחרי שבועיים אבל בזמן הזה הגידול הכפיל את עצמו והגיע לחמישה ס"מ. בניתוח הם הצליחו להוריד רק ארבעה ס"מ וכשהתעוררתי מהניתוח הרגשתי שאני לא רואה כלום, שהראיה נלקחה לי. בדיעבד, פקחתי את העיניים במהלך הניתוח, העיניים התייבשו ורק לאחר שבוע הצלחתי לראות שוב. הטראומה הזו נחקקה לי בתודעה ומאז הבטחתי לעצמי שאני לניתוח נוסף לא נכנסת".

"ד"ר בן אריה מקפלן הציל אותי"

ימים ספורים לאחר מכן ביקרה משולם אצל הרופא "שאמר לי שיש בעייה רצינית, שהוא מצטער ושכל הבטן שלי מלאה באלפי תאים סרטניים. הייתי בהלם. קראו לי לעשות טיפולי כימותרפיה – זו הייתה הפעם הראשונה שעשיתי. כשהגעתי הבייתה הרגשתי שהבטן שלי קשה מאוד. צלצלתי למלקה האונקולוגית ונאמר לי שזה שום דבר אבל מבחינתי זה לא היה הגיוני. סבלתי מכאבי תופת, לאחר שפתחו לי את כל הבטן לרוחבה, לא הגיוני שזה שום דבר. בגלל העצלנות החלטתי לא לנסוע לבית החולים ההוא אלא לנסוע בעצמי לקפלן, קרוב לבית. זו הייתה ההחלטה הטובה ביותר שקיבלתי. איך שרופא הנשים ראה את הבטן שלי הוא אמר שיש כמויות של זיהום וחובה לנקות את הבטן. ד"ר בן אריה שהפך בינתיים לפרופ' הציל אותי, הוא בא במיוחד מהבית ואמר לי שצריך להכניס אותי לחדר ניתוח שוב. סיפרתי לו על הטראומה מהפעם הקודמת ואמרתי לו שאני מסכימה שיעשה לי את הטיפול בלי הרדמה, הוא פתח לי את הבטן וניקה את כל הזיהום שנוצר במקום. סבלתי מכאבים איומים, חרקתי שיניים, התעלמתי מהכאב, אבל לא צייצתי העיקר לא לעבור שוב ניתוח. מאז אגב, ויתרתי על כל בתי החולים ונשארתי בקפלן, אני לא מוותרת על הרופא הזה".

שנה וארבעה חודשים עשה רושם שסיגלית מחזיקה מעמד והיא נקיה אבל אז, בפעם השלישית הסרטן הארור חזר. "עשיתי סיטי ושם חשכו עיניי – הגידול חזר גרורתי אבל יותר גרוע, בריאות וגם בגדם של הנרתיק, צמח 2.5 ס"מ. בהתחלה הרופאים חששו מהגידול שחוסם את הכליה הימנית, אבל אלוהים אוהב אותי, הכליה לא נפגעה. יש שתי דרכים לטפל בבעייה הזו: כימותרפיה או טיפול תרופתי אלא שהתרופה הזו לא נכנסה לסל הבריאות והעלות שלה יקרה מאוד, כ-22 אלף שקלים לטיפול, כל שלושה שבועות. התרופה עולה המון כסף, אין לי בית, אני גרה בדירת עמידר, מה אני אמכור? ואז הילדים התחילו לשאול שאלות והבטיחו 'אנחנו נגייס כסף'.

המופע "להציל את אמא". על הבמה: עדן בן זקן, אגם בוחבוט וציון גולן

במוצאי שבת יעלו בזה אחר זה בבית העם עשרות אומנים לערב תרומה מיוחד שכל כולו גיוס כספים לתרופה היקרה שעשויה להציל את חייה של סיגלית. "הילדים שלי בהתחלה לא גילו לי כלום. הם ישבו עם האחיות וניסו לחשוב איך מגייסים כסף. הם החליטו להרים ערב התרמה וקראו לו 'להציל את אמא'. בראש ובראשונה הם פנו לראש העיר רחמים מלול, ביקשו שייתן להם אולם וראש העיר לא רק שלא אמר לא הוא אמר מיד כן ובמקום נתן להם את בית העם. אחר כך הם התחילו לגייס אומנים ופנו אל אייל גולן, פשוט נקשו לו בדלת איזה מוצאי שבת – הוא פתח להם וביקש מהם להגיע לליאם הפקות, אמר שיעזרו להם שם. לגביו הוא אמר שהוא לא יהיה בארץ בתאריכים האלה ושהוא מצטלם לתכנית ריאליטי אבל ראינו את ההשתדלות. בהתחלה נסרין אמורה הייתה להופיע אבל התאריכים של ההופעות התנגשו עם התאריך של האירוע ולכן נבצר ממנה להגיע. אחר כך הם הלכו לאסף אטדגי, שהיה אדיב ושמע את הסיפור. הם נסעו יום וליל, דפקו לאנשים בדלתות, לקחו את המסמכים הרפואיים וביקשו להציל את אמא. משה פרץ נתן את אגם בוחבוט ולמי הם לא פנו? אני לא חושבת שיש זמר בארץ שהם לא פנו אליו וזה ריגש אותי מאוד".

בתחילת השבוע נודע שבנוסף לסוללה של אומנים גם עדן בן זקן תגיע ובכך תשדרג את רשימת האומנים. לצדה של בן זקן יופיעו אגם בוחבוט, לואי עלי, ציון גולן, איב אנד ליר, דורון מירן, רוניוס, מורן קריטי, רונאל כנר, גל חייק, ליאור מיארה, במבוק ג'ני, טליסמאן, מור גמליאל, בן עשור, יובל דמרי, עידו ונה, לירן טל, אוריאל שי ואור לוי כאשר על ההנחייה מופקדים ירון אילן וניסו מיקס. "היינו במצב שלא היינו עם אומנים בכלל ופתאום זה קרה, אמר הבן אבי, "דורון מירן שהוא בעל לב ענק היה הראשון שהסכים. הוא כבר קישר אותנו לעוד אומנים ומשם זה התגלגל. יש את ניסו מיקס שינחה את הערב שחברנו אליו דרך גורם משותף, אדם שכולו לב, הוא מהרגע הראשון רק חיפש לעזור ולא מצמץ. ברגע שירון אילן הסכים ורצה להנחות התניתי את זה רק בדבר אחד – שגם ניסו ינחה כי ההורים לימדו אותי שלא יורקים לצלחת שאוכלים ממנה ובמוצ"ש אנחנו מקווים למכור כמה שיותר כרטיסים ולגייס כמה שיותר כספים בשביל התרופה של אמא". יצוין כי בלי קשר להתרמה גייסה משפחת משולם כמעט 35 אלף שקלים באמצעות חשבון המיועד לתרומה עבור הטיפולים בלבד כאשר היעד הוא מאה אלף שקלים בכדי לממן ארבעה עד חמישה טיפולים, לפחות בהתחלה. "אחר כך, אחרי שאבריא, הייתי רוצה לעזור לחולות אחרות שמגיעות ממצב סוציו אקונומי נמוך ולא יכולות לרכוש את התרופה", היא אומרת בהתרגשות.

סיגלית, למה את מתגעגעת?

"יש לי נימול ברגליים, הן לא סוחבות כמו שהייתי בעבר. הכימו פגע לי מאוד בהליכה, יש פגיעה באיכות החיים ואני מאוד מתגעגעת לים, אני מאוד אוהבת את הים, לשבת מול הגלים המתנפצים. זה נותן לי רוגע נפשי, השלווה מעצימה אותי, השקט, הכחול מול העיניים, אני מתגעגעת בעיקר לדברים הפשוטים".

את כועסת על אלוהים?

"ההפך, אני רק מתחזקת, שומרת שבת, מאמינה שמה שהוא נותן זה הכי טוב עבורי ואומרת תודה על הרע ועל הטוב. בהתחלה לא רציתי שיידעו שאני חולה, לא חיפשתי רחמים או שיצביעו עליי. אני לא מסכנה, אני בכלל לא מסכנה. אני אלחם בסרטן הזה – וכמו שבא הוא יילך. היום אני לא מתביישת, אני רוצה לחיות ואם היה לי בית הייתי מוכרת אותו, רוכשת את הטיפולים וחיה. את כל מה שרציתי קיבלתי – בסך הכל החיים שלי טובים. נכון, עברתי הרבה קשיים בחיים, המון ניסיונות אבל אני מאמינה שהכול עובר, אני אופטימית, כל החיים היו לי עליות וירידות אבל אני רואה רק ורוד, יש אנשים שרואים רק שחור, לבן ואפור, אני רואה ורוד, ורוד ו-ורוד. זכיתי בכיבוד הורים שהרבה הורים לא מקבלים כבוד כזה, את המתנה שלי – בעל טוב, ילדים ונכדים, כבר קיבלתי. מה אני צריכה יותר מזה? כסף זה לא הכל בחיים, כרגע אני צריכה אותו רק בשביל להיות בריאה וגם זה יקרה".

מה החלום שלך?

"קודם כל להיות בריאה, זה הדבר היחיד כרגע. יש לי משפחה טובה, אבי עומד להתחתן במאי, אני רוצה לראות את הנכדים שלי ממנו, מהבת יש לי ארבעה נכדים מקסימים, אני רוצה לזכות לבר מצווה של הנכדים שלי, לא מבקשת יותר מידי. את יודעת מה? מאז שהייתי ילדה היה לי חלום לעמוד במזרקה שבה זורקים מטבעות ברומא. בעזרת ה' אחרי שאבריא ויהיה לי כוח ללכת, אאסוף כסף ואסע להגשים את החלום".

 

250

250

250

250

תגובות

תגובות

About מערכת האתר

Check Also

מר תרבות: שוקי קרומר, מנכ"ל בית העם – על תרבות, פוליטיקה ודמעות

שוקי קרומר, מנכ"ל בית העם, מתרגש לקראת פתיחת עונת המנויים החמישית בהיכל התרבות העירוני שהיה …