Home / חדשות / "שנים שלא הצלחתי לדבר על המוות של אחי, הדמעות היו חונקות אותי"

"שנים שלא הצלחתי לדבר על המוות של אחי, הדמעות היו חונקות אותי"

250

המשפחות השכולות הנציחו את זכר יקיריהן בסרט

עדי חממי-פורמן הצליחה לדבר על המוות של אחיה אופיר אך היא לא הייתה שם לבד. בפרויקט "זיכרון מצולם" של בית יד לבנים ברחובות והמרכז לתקשורת, הפועלים תחת החברה העירונית לתרבות ופנאי, הוצגו שישה סרטי נופלים שנוצרו על ידי בני משפחותיהם. תיעוד מרגש, זיכרון לחיים.

מעל גבי המסך הם נראו מלאי חיים. שנים אחרי שנהרגו במהלך שירותם בכוחות הביטחון הונצחו שישה חללים בני רחובות במסגרת פרויקט "זיכרון מצולם" שנערך זו השנה החמישית. ייחודו של המיזם הוא בשילובם של בני משפחות הנופלים בכל תהליך ההפקה והיצירה, שמעבד את סיפור השכול האישי, הקהילתי והלאומי לסרט קצר, כואב ומרגש כאחד. "בזכות הפרויקט התאפשר לי להוציא את סיפור משפחתנו לאור ובכך לבנות מחדש את סיפור חייו – חיינו. מגיעה תודה מיוחדת לאמא שלנו עדה על בחירתה בחיים", אומרת חגית צפרירי, בתו של שמואל טנדליך ז"ל, שנהרג במלחמת ששת הימים.

החיבור בין בית יד לבנים ברחובות לבין המרכז לתקשורת, הפועלים במסגרת החברה העירונית לתרבות ופנאי, מניע גם את המשפחות להשתתף בפרויקט החשוב. המשתתפים נפגשים אחת לשבוע בימי שני למשך שעתיים ולומדים את רזי הקולנוע החל מכתיבת תסריט, תחקיר מוקדם, צילום תיעודי, סוגי צילום, פס קול, הכנות לעריכה ועוד. "כשהוצע לי לפני כשנתיים להשתתף בפרויקט, דחיתי את ההצעה על הסף", מוסיפה צפרירי, שהפיקה סרט אנימציה על אביה. "מה לי ולמדיום הזה? לא אוהבת להצטלם, לא אוהבת לצלם אנשים ובטח שלא לראיין ולהתראיין. השארתי דלת פתוחה ולפני שנה, כשפנו אליי בשנית, נעניתי בחיוב להצעה".

המפגשים בין הצדדים אינטימיים ומרגשים מאוד. המשפחות השכולות מבקשות "להחיות" את יקיריהן, שסיפור נפילתם לא תועד מעולם ואילו המנחים – במאי הסרטים ומנהל המרכז לתקשורת, יענ'קלה שמעוני והעובדת הסוציאלית והפסיכותרפיסטית כוכי שלזינגר, נותנים מענה לקשיים שעולים מתוך השיחות על הנופלים. בקורס מושקעים משאבים רבים ברמה המקצועית הנדרשת, כך שבסיומו יכולות המשפחות לעמוד במשימה שהציבו לעצמם ולהפיק סרט תיעודי על יקיריהם.

"שנים שלא הצלחתי לדבר על המוות של אחי, הדמעות היו חונקות אותי, לא הייתי מסוגלת לדבר", סיפרה עדי חממי פורמן, אחותו של השוטר סמל ראשון אופיר ז"ל, שנפל בעת מילוי תפקידו באפריל 2005. "יש משהו במפגשים הקבוצתיים שהפך את התהליך למאוד עוצמתי. למדנו להכיר אחד את השני לעומק, הקשבנו לעצות ועזרנו לקבל החלטות לגבי מטרת הסרט. זאת הייתה קבוצה מדהימה עם חיבור טבעי לגמרי. הרגשנו ממש כמו משפחה אחת. אני מודה ליענקל'ה שמעוני, לכוכי שלזינגר ולשיפרה כהן על הליווי מאחורי הקלעים".

ביום שני האחרון התכנסו המשפחות בבית יד לבנים וצפו יחדיו בששת הסרטים שהופקו השנה: "מחוץ לגדר" של עדי חממי פורמן, אחותו של אופיר חממי ז"ל, "לא עוד" מאת אהובה לוברטובסקי, אחותו של מאיר אלפרט ז"ל, "הדוד יוסי" מאת דניאלה קדמי, אחותו של יוסי טהר ז"ל, "שלום סטאחי – האיש והנתינה" מאת אריה סטאחי, בנו של שלום סטאחי ז"ל, "השמחה שנשארה" מאת בצלאל שרעבי, אחיו של עינן שרעבי ז"ל ו"שבוי" מאת חגית צפרירי, בתו של שמואל טנדליך ז"ל.

 

 

250

250

250

250

תגובות

תגובות

About מערכת האתר

Check Also

מר תרבות: שוקי קרומר, מנכ"ל בית העם – על תרבות, פוליטיקה ודמעות

שוקי קרומר, מנכ"ל בית העם, מתרגש לקראת פתיחת עונת המנויים החמישית בהיכל התרבות העירוני שהיה …

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.