Breaking News
Home / בית / ראיון חג מיוחד | אהובה אלפרון: "אני קמה מהמקומות הכי כואבים"

ראיון חג מיוחד | אהובה אלפרון: "אני קמה מהמקומות הכי כואבים"

 

בליל הסדר תארח ד"ר אהובה אלפרון, אלמנתו של יעקב אלפרון, לא פחות מארבעים איש, בהם חיילים בודדים מרחובות אותם היא מאמצת כבר שנים אל חיקה ואל ביתה. "אל תקראי להם בודדים", היא מבקשת, "הם איתי ואני אמא שלהם לכל דבר ועניין". בראיון מיוחד מדברת אלפרון על הקשר האמיץ שהיא מטפחת עמם ועל חיבתה הגדולה לעיר רחובות, משתפת בהצלחתה כאושיית פייסבוק ומספרת על תעצומות הנפש שאזרה כדי להגיע למקום בו היא נמצאת כיום. בונוס: ארבעה מתכונים למימונה, כולל המופלטה המסורתית.

ד"ר אהובה אלפרון, אוהבת את העיר רחובות. לא פעם היא מכינה עוגות ועוגיות ומגיעה לכאן, לחלק לחיילים הבודדים, שאת חלקם אימצה לחיקה – והם מחזירים לה אהבה. אהובה, אשה נאה, אלמנתו של יעקב אלפרון, אם לשבעה ילדים וסבתא לששה מצליחה לנהל בית מלא בחום, אהבה ובישולים לצד היותה אושיית פייסבוק, מהמובילות בישראל שכל סרטון שלה מגיע לכדי עשרות אלפי צפיות ברשת. במקביל היא אקדמאית הגומעת קילומטרים שלמים בכל המדינה בכדי לפרנס בכבוד את בני ביתה. "אני מבשלת אוכל של סבתות", היא מגלה, "מאחדת בסיר אחד את המשפחה שלי, ויתרתי על החיים שלי בשביל לשמור על המשפחה שלי, כדי להעניק לילדים דוגמא אישית וידעתי שאם אני אקרוס – כל הבית יקרוס. פשוט לא השארתי לעצמי אפילו זמן להתאבל על יעקב. הילדים לא בחרו למי להיוולד, שבעה ילדים – שיהיו בריאים, היה לי חשוב להוביל אותם למקום מבטחים. כל אחת חווה ועוברת משהו בחיים שלה – ואני חוויתי מספר דברים בחיים שלי ולא אחת לא ידעתי מאיפה אני שואבת כוחות ואז הזכרתי לעצמי שאמרתי שאני קמה ממקומות הכי כואבים וכנראה שזה הגורל שלי".

*

ואכן, הגורל שלה הוביל אותה גם לתואר ד"ר לפילוסופיה טבעונית רפואית ולצמחי מרפא, בעלת MD ו-PHD לא קונבנציונלי מכללתי. "אני אומרת בגאווה שהתואר שלי הכי גדול בעולם הוא קודם כל להיות אמא. הלכתי ללמוד את התחום הזה לא בגלל התואר אלא בגלל שהייתה לי ילדה חולה שסבלה מבעיות בדרכי הנשימה ששום דבר לא עזר לה ומצאתי את עצמי תדיר בבתי חולים, יושבת לידה, במשך שנים היא הייתה עם משאפים ומה לא. רק בגלל זה הגעתי לתחום הזה, הלכתי בשביל לעזור לבת שלי שהייתה חולה. במשך חמש שנים הייתי איתה בבתי חולים, רציתי לעזור לה וחיפשתי פתרונות רפואיים. התחלתי עם פתרונות צמחוניים ולאט לאט הלכתי וגיליתי את רזי הרפלקסולוגיה, ההומאופתיה, המגנטתודרפיה ולמדתי בכל הארץ למעלה משמונה שנים כל תחום אפשרי בכדי לרפא את הבת שלי ותודה לאל, ברוך השם הצלחתי. הבת שלי היום בחורה בריאה".

ואיך זה מתקשר לאוכל?

"אוכל מאחד ומקשר בין כולם. אחרי יום שלם מתלכדים סביב השולחן וסביב הסיר של האוכל ומדברים על היום שהיה. אוכל לא רק מקרב בין משפחה אלא בין אנשים, בין עדות ובין קהילות. אוכל זה משהו מקשר. אני מאמא, אמא ברוך ה' למשפחה ברוכת ילדים, סבתא לששה ילדים וכבר שנים מאמצת חיילים בודדים ומאושרת מכך. אוכל זה משהו שאת מנגישה לילדים דרך הידיים שלך, דרך התיבול והריחות את יוצרת אצלם זיכרונות לבית אמא. את יודעת, חלילה, כשקורה משהו רע תמיד בורחים לזיכרונות ובסופו של דבר כשאת נכנסת לבית של ההורים את מחפשת את הריח של הבישולים, מה שמקשר אותך לתקופה של הילדות, שעוטף ונותן את האנרגיה הטובה הזו דרך הבישול. אני מביאה את הזיכרונות שלי מאמא וסבתא שלי לסיר של הילדים שלי".

אוטוטו מימונה, זהו לא סוד שהוא אחד החגים האהובים עלייך.

"נכון. תראי, מימונה באה מהמילה ממון, כשאלוהים נותן לך משהו יש לך ממון ובחג הזה אתה נוהג לחלוק אותו. לפעמים זה רק ריבות או רק עוגיות והבית פתוח. אדם שיודע להתחלק הוא אדם עם נתינה אינסופית ולא משנה אם זה בפרוסת לחם, אתה חולק את מה שהקב"ה זימן לך. מספרים שליהודי מרוקו הערבים שמרו את כל החמץ, הם נהגו לכבד אותם בצורה כזו שאפילו לא אכלו לידם חמץ כדי לא לגרות אותם ואז היו עושים את העוגיות עם הקוקוס והבוטנים והאגוזים ופותחים את הבית עם מה שבורא עולם זימן לך ומקבלים את כולם באהבה".

ספרי על זיכרון אישי שלך מהמימונה.

"כשאמא שלי הייתה חיה עשינו אצלה מידי שנה את המימונה. בעשר השנים האחרונות לקחתי אליי את המנהג וכולם באים אליי, מפני שלדעת כולם אני מזכירה את אמא. בכל מימונה אני עושה 20 קילו מופלטות, עם כל העוגיות וכל הריבות. אין ירק ואין פרי שאני לא עושה ממנו ריבה. אני זוכרת שאחרי חודש של ניקיונות היינו נכנסים לבית שבו במשך שבוע הייתה אפיה וריבות. בלילות היו סירים שנשארו כל הלילה על אש קטנה, אמא הייתה רוקחת ריבות מכל פרי ומכל ירק, מגרדת תפוזים, עושה ריבה מסלק, מפומלות, מעגבניות שרי, מגזר, מצימוקים, מענבים, מתותים, מתאנים – ובתור ילדים היינו מוצאים את עצמנו עם מגש ענק של ריבות והכל היה מתגלגל באיזה קיסם קטן ומלא אהבה. והיה את המנהג שבו אמא הייתה לוקחת בצק, טומנת בתוכו מטבעות של כסף ומניחה על זה עלים של פולים כסימן לשנה של פרנסה, שנה ברוכה עם בריאות. קמח זה אמא אדמה והיא הייתה מברכת את הכלל ולצד זה את אדמת הארץ והכל בצניעות. היא הייתה אישה שכולה מעלה וכולם לצידה היו שמחים ומאושרים ומתוך הצניעות לא היה חסר דבר. זאת הייתה תבנית נוף ביתי, שם גדלתי. אני מקווה שאת הערכים האלה להשריש גם בבני ביתי ומשפחתי".

אפרופו משפחה, אי אפשר שלא לשאול אותך על זוגיות חדשה, הגיעה העת.

"את יודעת, בהתחלה אנשים חשבו שאני כמו חפץ חשוד, פחדו להתקרב ואחרי שהתחלתי להיכנס לרשת החברתית ולהפיץ סרטונים גילו אהובה אחרת. אנשים לא מטומטמים, הם יודעים להפריד ולשמחתי אני מקבלת מהם ברחוב אהבה שלא חלמתי עליה וכנראה שהיא מספקת אותי. יכול להיות שוויתרתי כי אני מקבלת כל כך הרבה אהבה שטוב לי, הן מהילדים, הן מהנכדים והן מהחברה. אני רוצה לגלות לך סוד: אני זוכרת שנולדתי לבד, אף אחד לא נולד בזוגות. אם יבוא מישהו טוב שיראה אותי ולא את כל הטייטל שלי אולי זה עוד יקרה. אנשים פוחדים מנשים חזקות אבל אין לי אפילו עצם אחת חזקה, רק אולי תעצומות נפש שמקורן באנושיות, חום, אהבה ודאגה למשפחה. יכול להיות שהצטיירתי כאשה חזקה בגלל ההתמודדות עם קשיי היום יום, הפרנסה וגידול הילדים לבד – מה שלא היה פשוט כלל".

אגב, רבים לא יודעים אבל יש לך קשר אמיץ עם העיר רחובות. המון חיילים בודדים מספרים על העוגיות והנדיבות שלך.

"אני לא נוהגת לדבר על זה אבל זה נכון שאני מתארחת לעתים תכופות ברחובות ומאמצת לחיקי את החיילים הנפלאים האלה, אבל אל תקראי להם בודדים, הם איתי, גם בפסח ואני אמא שלהם לכל דבר. בכלל, אני מאוד אוהבת את העיר הזאת. יש ברחובות חום אנושי שלא קיים בשום מקום אחר. את הולכת בעיר ואנשים מטיילים, מחייכים, כל הזמן מברכים אותך ו-בעזרת ה', אם ירצה ה'. רחובות היא קהילה בעיניי, קהילה חמה ועוטפת. אני באמת אוהבת את העיר הזאת, היא נשמעת כזו רחוקה אבל היא מאוד מרכזית ומי של נכנס ולא מכיר את המהות שלה – מפסיד. חוץ מזה איך אפשר להתעלם ממכון ויצמן שהוא אחת הגאוות הגדולות של המדינה? רחובות היא אחלה של עיר".

 

תגובות

תגובות

About מערכת האתר

Check Also

עצוב: יגאל בשן שם קץ לחייו – בגיל 68

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.