Home / בית / הטור של ליזה ללוצשווילי | פוליטיקה? לא מעניינת את הציבור, שחררו!

הטור של ליזה ללוצשווילי | פוליטיקה? לא מעניינת את הציבור, שחררו!


250


ביום שישי בבוקר קיבלתי שיחת טלפון מאחד מחברי המועצה המוערכים בעיר המדע והתרבות. הוא שאל איך אני מסבירה את העובדה כי בעוד חצי שנה אמורות להתקיים הבחירות המוניציפליות ואת אף אחד מהציבור זה לא מעניין. "תשמע", השבתי, "אתם פשוט לא מעניינים את הציבור, להוציא את האנשים שקשורים לעולם הפוליטי התושבים אינם טרודים במי רץ למועצה או כמה מנדטים יביאו. מרבית מהתושבים בכלל לא יודעים איך קוראים לחברי המועצה ואמרתי זאת לא פעם. חברי המועצה חייבים להכניס להם את הסוגיה הזו טוב טוב לראש: פוליטיקה לא מעניינת את הציבור, עשייה – כן ומי שעושה רעש רק לפני הבחירות, או מחפש כותרות על חשבון אחרים, יוצר לעצמו, בדיעבד, רק נזק.

ברחובות, למשל, הרי זה ברור מי יהיה כאן ראש העיר גם בקדנציה הבאה, לא משנה כלל מי יתמודד מולו אם בכלל. מצד אחד עו"ד מתן דיל – סגנו של ראש העיר המכהן רחמים מלול – מספר כי עוד לא החליט אם להתמודד ומאידך בוחן אופציות להתקשר עם אי אלו סיעות, מה שנקרא 'בודק את המדד'. אדון דיל – יש בו המון איכויות, הוא צעיר, אסרטיבי, עם ראש מבריק ומאידך פועל בהמון צעדים פוליטיים, לעתים נופל בפח שטומנים לו 'החברים', אעלק, מהליכוד. אי אפשר לקחת ממנו את העובדה כי הוא שולט ברשת החברתית – ומשקיע בכך לא מעט כספים, כמעט כל העשייה שלו נתמכת בפוסט ממומן והלוואי ואחרים היו מבינים כי זוהי דרך הקדמה. אי אפשר גם לקחת ממנו את העובדה שהוא מעניק אוזן קשבת לתושבים, גם אם לא תמיד ניתן לסייע, הוא תמיד שם. אך יחד עם זאת, אי אפשר להתעלם מכך שכמה שלא ינסה – ראש העיר הבא הוא לא יהיה, לא בכדי הוא חושב כמה מספר חודשים אם בכלל לגשת למסע שכזה.

ברחובות, בניגוד לגדרה למשל, הקואליציה רחבה מאוד. רק חברת מועצה אחת פרשה לאופוזיציה, גם זה קרה בניחוח הבחירות המתקרבות ולא מתוך אג'נדה, שכן אם הייתה אג'נדה, היא הייתה צריכה להיאמר מזמן ולא בישורת האחרונה של הקדנציה הנוכחית. ואם באופוזיציה עסקינן, מי אתם חברי האופוזיציה שאמורים לעשות טוב לתושבי המועצה בגדרה ומעזים שלא לאשר את התקציב לשנת 2018? רבותיי, אתם נמצאים בחודש מאי, חמישה חודשים לאחר שהחלה השנה האזרחית החדשה, הסטודנטים לא זוכים למלגות בגללכם! צעירים שרוצים להשכיל, שמחפשים דרך להתפתח נתקעים ולו רק בגלל הגחמות הפוליטיות, האגו הנפוח והרצון שלכם להוכיח שיש לכם יותר גדול וכי יש בכוחכם לשים מקלות בגלגלים של ראש המועצה. תבינו, גם אתם שם, במועצה הפצפונת של גדרה, פוליטיקה לא מעניינת את הציבור. עשו טובה, שחררו את הרסן ותנו לתושבים לחיות!

***

מי אשם בסוגיית הניקיון?

בשבת האחרונה החלטתי להזיז את הפדלאה שבי, נעלתי נעלי ספורט ופצחתי בהליכה. בשבת, היום האהוב עליי, אני מעדיפה לנוח, אין טלוויזיה, אין הודעות וגם לא טלפונים. כלום, נאדה, גורנישט. רק ריח של שבת. אז עזבתי את הפלטה, את המאכלים האנינים, את המיטה הנוחה והסלון המזמין והודעתי לציפי, שכנתי האהובה שתחיה 'אני יוצאת להליכה'. אפילו היא הרימה גבה – ואני חייכתי והודעתי לה 'אחרי חצי שנה כאן, הגיעה העת להכיר את הרחובות מקרוב'. כיתתי את רגליי בין רחבי העיר. שוטטתי במשך ארבעים דקות בין הרחובות בשכונת המדע והמשכתי למרכז העיר. התחלתי בגורודסקי, חציתי את יעקב וחתכתי מהרצל (כן, כן ברגל) – ומשם לויצמן, אחד העם, עד טוביה מילר ושות'.

חזרתי הבייתה מתנשפת קמעה, אך עם תובנות לא מעטות. הראשונה היא כמה קטנה העיר המופלאה הזו: כמה שקטה היא, כמה שלוה יש ממנה – אפילו במרכז העיר השוקק ביום חול. עונג אמיתי של שבת וזאת למרות שפה ושם התהלך לצידי אדם שתחב סיגריה פה או מישהי שנהגה ובכוסה כוס קפה. עדיין יש משהו מאוד מיוחד בנוף העיר הזו, תהיתי לעצמי. התובנה השניה שמיד תפסה את שתי עיניי היא נושא הניקיון. בתחילה חשבתי לעצמי 'לא באמת מלוכלכת העיר הזאת' אך כשהגברתי את ההליכה הבנתי שהבעייה לא נעוצה בהכרח באותן משאיות זבל שמפנות או לא, אלא לא מעט בתושבים עצמם. מחד יש המון עלי שלכת שפזורים ברחובות – ועם כל הכבוד לתושבים – ויש כבוד, יש דברים שלא ניתן לשלוט עליהם.

מצד שני, במקום לחפש נהגי משאיות זבל, אולי שיחפשו קברניטי הקומה השישית דווקא מנקי רחובות, שיוכלו לסייע לגרוף את אותם עלים שמציפים את העיר. ואם בזבל עסקינן, התושבים האיכותיים של רחובות, שזוכים כל שני וחמישי בתארים על מדדים כאלה ואחרים, לא יכולים להרשות לעצמם להתנהג בברבריות ולזרוק כל כך הרבה אשפה ברחובות. הרי לא הגיוני ששקיות זבל, בגדים או בקבוקים יימצאו ברחובות כך סתם. מישהו זרק את זה – ולא לסל הנכון. אי אפשר לבוא כל הזמן בטענות שהעיר לא נקייה ובעצם מחצית מהלכלוך היא מגורמים שיכולים למנוע זאת. נ.ב מאחורי המשטרה, האשפה נערמת ובלתי נסבלת. שם למשל, ברור כי מדובר בנושא שהעירייה חייבת להשתלט עליו. ויפה שעה אחת קודם.

 

לסיום, אאחל בריאות לכל חולי עמו ישראל. מי שיש לו בריאות, יש לו תקווה – ומי שיש לו תקווה, יש לו הכל.

שבת שלום, ליזה



250

תגובות

תגובות

About מערכת האתר

Check Also

חודש לפני ראש השנה: מלול תוקע בשופר, ביום ההולדת של משה כהן, צפו בסרטון

כנראה שכל העיר רחובות (ובוודאי גם תושבים מחוצה לה) אוהבים את הבחור הזה, משה כהן. סגן …

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.