Breaking News
Home / בית / דורון מילברג: "התושב הוא הבוס שלנו – וגם אם הוא לא צודק – הוא צודק"

דורון מילברג: "התושב הוא הבוס שלנו – וגם אם הוא לא צודק – הוא צודק"

דורון מילברג פותח את הלב והפה – על השנה הקשה שעבר החל מעשרות פרויקטים שעליהם פיקד במקביל, על מחאת הזבל, על החבר הקרוב רחמים מלול, על הבחירות בפרט והפוליטיקה בכלל וחושף את הרגעים בהם שהה לצד מיטת בתו, שחלתה בסרטן השד ואושפזה במצב קשה. הצד שלא הכרתם במנכ"ל הכל יכול של עיריית רחובות • ראיון מיוחד

השנה האחרונה הייתה הקשה ביותר למנכ"ל עיריית רחובות, דורון מילברג, מהבולטים בעשייה המקומית, מאלו שמילה שלהם היא ברזל, מאלו שמגיעים למשרד בשבע בבוקר ומסיימים את יום העבודה הרבה לאחר שהשמש שוקעת. מילברג לא מרבה להתראיין. למרות שיש לו הרבה מה לומר, הוא מעדיף להעניק את הבמה לראש העיר, רחמים מלול. השניים שהחלו את המסע המשותף באופן אקראי, נחשבים כיום לאנשי סוד, מקורבים ביותר, מבינים זה את זה ללא מילים, מדברים בעיניים ובעיקר מצליחים להכיל אחד את השני. "האמנת שרחמים ינצח ב-64% את הבחירות הללו?" אני שואלת בפתח הריאיון ומילברג משיב מבלי למצמץ. "כאן הבחירות היו הכי שקטות במדינת ישראל", הוא אומר, "זהות ראש העיר הייתה ברורה לחלוטין ולמרות כל מה שאנשים חושבים ואומרים, הבחירות ברחובות לא היו יצריות, ואני מדבר ביחס לבחירות שהתקיימו בכל הרשויות בישראל. הייתי שותף לארבע מערכות בחירות שראיתי בהן מה זה יצרים, הכפשות והאשמות – ויחסית למה ששמעתי מקולגות כי אני שומע הרבה מתוקף היותי יו"ר איגוד המנכ"לים בישראל – הבחירות כאן היו יחסית סולידיות, התמונה הייתה ברורה מראש".

אל הבחירות, העבודה ברשות המוניציפלית והחיים העסוקים של מילברג (66) עוד נשוב בהמשך. המכה הקשה שנחתה על משפחתו לפני שנה, הדירה שינה מעיניו. מילברג, נשוי ואב לארבעה – שתי מתנחלות, קיבוצניק דתי לייט וצעיר שסיים תואר ראשון ושב מטיול בהודו – אמנם עבד יום אחר יום אולם פניו אמרו את הכל, לאחר שנודע כי אחת מבנותיו חלתה בסרטן השד. היה ברור לו, למילברג, שהמשפחה יוצאת למאבק. מאבק והרבה תפילות ותחנונים לבורא עולם.
"בשלב הזה הכל בסדר", הוא נאנח, "היא גיבורה, תאמיני לי, מה שהיא עברה השנה לא היה קל, הייתה במצב קשה מאוד – ולראות את הבת שלך סובלת, לא היה פשוט בכלל. אישתי הייתה מדהימה, הייתה צמודה אליה, לא זזה ממנה. זו תקופה שאתה במתח נפשי גדול, כי בכל זאת זו הבת שלך עם מחלה לא עלינו, ואתה צריך לתמוך במשפחה ומעבר למתח הנפשי אתה בתפקיד שהוא דורש הרבה עוצמות".


בכית בימים האלה?
"לפעמים. אני לא טיפוס שמחצין את הרגשות שלו, לא אחד שבוכה אבל כשזה כבר קרה, זה לא היה לידן. שידרתי הרבה אופטימיות והייתה סיבה טובה לאופטימיות, כי זו מחלה שהרופאים אמרו שסיכוי גדול מאוד שהיא תצא ממנה. הסרט הזה נמשך מעל שנה ולשמחתי אנשים לא הרגישו בזה, כי שידרתי עסקים כרגיל – וכך צריך".
היו כאלה שידעו, אפילו ראו על הפנים שלך שעובר עליך משהו.
"מי ששם לב – שם לב, אבל מבחינה מקצועית תפקדתי בצורה רגילה. תראי, נסעתי בלילות לבית החולים, שלוש פעמים בשבוע לפחות להיות עם הבת שלי. הייתי יוצא מהלשכה בשמונה בערב נוסע אליה במשך שעה ורבע, נמצא איתה ועם אישתי שעתיים-שלוש וחוזר חזרה. למחרת בשבע בבוקר הייתי מתייצב לעבודה".
אפשר לומר שזו התקופה הכי קשה בחיים שלך?
"אחת מהן. עברתי תקופה קשה גם כשאיבדתי את אחותי לפני עשור, כשהייתי מנכ"ל בלוד".


על ההישגים של מילברג אין כלל עוררין. אלא שהוא, שלא כמו פוליטיקאים למשל, אינו זוקף אותם רק לעצמו. הכל מבחינתו פרי עמל שלו עם ראש העיר, רחמים מלול.
מה ההישג הכי גדול שלך, לטעמך?
"כל תשע השנים בעבודה לצד ראש העיר היו רצופים בהישגים. אני לא יכול להצביע על המתנ"ס ברחובות החדשה, על ויסגל או על היכל התרבות בלבד. בכל עבדתי לצד ראש העיר הנפלא, המוכשר, האנושי, שאין הרבה אנשים שיש להם את השילוב של כל התכונות האלה – ולכן אף אחד לא חשב להתמודד מולו. יחד עשינו ברחובות מהפכה בתשתיות, במבני החינוך – בנינו מאות גני ילדים ועשרות בתי ספר ומתקני נופש וטיפחנו אירועי תרבות, דבר שלא היה ברחובות בכלל וגמרנו באיזונים תקציביים בכל השנים האחרונות, כאשר קיבלנו את העיר בגירעונות אדירים. קשה לי להצביע על הישג אחד. יש הרבה אנשים שרואים את היכל התרבות כגולת הכותרת אבל זה מכלול של פעולות בכל העיר, נכון שמה שהיה שם זה עיי חורבות ושממה – והיום זו פנינה, וכל זה לצד בניה של מתנ"סים, מרכזים קהילתיים ומוסדות חינוך, שלא לדבר על ההישגים בבגרות שעלו באחוזים ניכרים והשקענו בזה המון אנרגיה, הן בתגבור לימודי – נתנו מאות אלפי שקלים לעל יסודי כדי שיתגברו את מערכת השעות הלימודיות במקצועות הליבה, שלא לדבר על חמדה, ככל שאני מדבר אני נזכר מה עשינו כאן וזו מהפכה גדולה, שיפור התחבורה באמצעות ההפרדות המפלסיות, הגשרים שעשינו בצפון העיר ליד מכון ויצמן, שם הגשר הקל על התנועה והתושבים. סללנו כביש שאני קורא לו 'כביש מציל חיים' – כביש 411, אם חלילה אמבולנס צריך להוביל פצוע לאחר תאונת דרכים או התקף לב הוא מגיע בכביש הזה לבית החולים אחרי ארבע דקות ולא רבע שעה כמו בעבר. אלו דברים שאנשים שכחו שעשינו אותם – וכמובן שדרוג בלב העיר – ברחובות בנימין, יעקב ואחד העם".
בנושא הזה של שדרוג הרחובות, למשל, היו המון תלונות על פקקים, עד היום מתלוננים…
"קודם כל, שפותחים רחוב יש תלונות, אבל עשינו זאת בשיתוף הציבור, התושבים והסוחרים. באזורים האלו היו פריצות על ימין ושמאל, אין את זה היום. קחי למשל את 'אחד העם', הרחוב היה משובש, שדרגנו אותו וגם הוספנו מקומות חניה ויש עוד המון מה לעשות. אני חושב שההישג הגדול הוא שעשינו זאת בצורה מתוכננת, מבוקרת, מבלי להיכנס לרומנים כספיים שהדורות הבאים היו צריכים לשלם אותם, כי יש כאן אחריות ניהולית אדירה של ראש העיר. תראי, באתי מעיר שבה במשך עשר שנים בנינו, ניצן ראש העיר המיתולוגי של ראשון לציון ואני, את כל מערב העיר המכיל 120 אלף תושבים, בטווח קצר מאוד – וחשבו שזה שיא השיאים. אבל מה שמלול עשה כאן בתשע השנים אחרונות זה מעל ומעבר למה שנעשה בראשון, כי שם – ואני לא ממעיט כהוא זה מהעשייה בראשון – זה אדמות מדינה כאשר היה הסכם גג שנתן המון כספים, לא הייתה בעיה כספית אלא תכנונית. צריכים לתכנן, ליצור מערכת תחבורה וגינון ותשתיות מאפס – אבל כאן העבודה הייתה הרבה יותר משמעותית. אני תמיד אומר שראש עיר מעולה זה ראש עיר שמעלה את ערך הנכסים של התושבים שלו. למה? כי זה עניין של ביקוש והיצע. הביקוש גובר בזמן או בתנאי שמערכת החינוך טובה, שיש מתקני נופש, שיש תחבורה נגישה, שיש פעילויות תרבות וספורט, מכלול שיקולים שזוג צעיר חושב לפני שהוא עובר להתגורר בעיר. וכאן יש הכל. לא בכדי מחירי הדירות עלו בעשרות אחוזים וזה מצביע על הצלחה או כישלון של עיר".
ועדיין, עם הביקוש הגדול יש בעיית ניקיון שאי אפשר להתעלם ממנה. אי אפשר להגיד שהעיר נקיה.
"נכון, העיר לא מבריקה. תשמעי, אני יכול לפתור את בעיית הלכלוך בשנייה, כי עיקר הלכלוך זה  התנהלות לא הוגנת של קומץ אנשים. הכי פשוט מבחינתי הוא להציף את העיר בפקחים ולתת דו"חות של מאות שקלים על כל מי שמוציא קרטון שלא ביום ההוצאה, אבל אני ממעט בדו"חות כי אני לא חושב שזו הדרך, לא צריך לקומם את התושבים בדרך של קנסות והפחדות. רק במקרים קיצוניים אנחנו נותנים דו"חות כמו מי שהכלב שלו עושה צואה ולא אוסף אותה – שזו אחת המכות בכל הערים. אני אומר תרים את הפסולת של הכלב שלך ולו רק כדי לא לפגוע בחברים או בשכנים שלך".
מהן התכניות בנושא הזה?
"בימים האחרונים קיימתי עשרות פגישות כדי להשתלט בצורה אגרסיבית יותר על הפיקוח כולל תגבור של משאיות גזם, אבל העיר לא מלוכלכת כפי שמנסים לצייר אותה. 'המחאה' במרכאות שקמה כאן קיימת גם בראשון, ברעננה, בהרצליה ובערים נוספות כי אנשים רוצים לראות את השטח הציבורי מנוקה כמו הבית הפרטי שלהם ואגב לזה צריך לשאוף. אני לא כועס על אנשי המחאה, תפקידי לשרת ציבור ואם התושב מבקר אותי אני לוקח את הדברים שלו ברצינות, אבל אני לא מוכן שייצרו מצג שווא. בימים אלה אני מנסה לבצע כמה תהליכים מהפכניים שיהיה קשה מאוד לבצע מפני שזה יהיה עול על התושבים ומצד שני ההוצאה תהיה שונה, לדוגמא לדרוש מהתושבים להוציא את הגזם ואת הציוד שהם רוצים לזרוק משעה שש בערב ולא משמונה בבוקר ולפנות למחרת – ואני בודק את זה חוקית".
תיאורטית, זה אפשרי?
"רק אם משנים את חוק העזר וזה תהליך ארוך. אי אפשר לעמוד בזה במאה אחוז כי יש אנשים שמה לעשות עובדים כל היום ומגיעים רק בשמונה או תשע בערב ואתה דורש מהם להוציא את האשפה הכבדה או את הלכלוך בשעה שש וזה מכביד עליהם, אבל בצורה הזו התוצאה תהיה הרבה יותר טובה. במקביל, אני בודק מכונות טיאוט ידניות, שאמנם עולות המון כסף אבל נכניס את זה כפיילוט במספר צירים, החלפנו גם קבלנים לאחרונה וכתוצאה מכך המצב טוב יותר. בכל מקרה, המצב רחוק מלהיות מושלם אבל יש פער גדול בין המצג שהעיר מטונפת לבין המציאות. אני מתגורר בראשון לציון ואני אומר לך שראשון לא יותר נקיה מרחובות. אני חותם על זה".


מה עוד צריך לשפר פה?
"להמשיך בעשייה. יש המון תשתיות, לא הפסקנו אחרי הבחירות להשקיע כספים, אלא ממשיכים את הדרך. תכנית העבודה היא רב שנתית. לא יהיה רחוב שלא נגיע אליו בעיר. סיימנו שכונות שלמות: שעריים, מרמורק, חבצלת ואנחנו לקראת סיום בנווה יהודה וזה כולל תשתיות ופיתוח, החלפת קווי מים, קווי ביוב, תאורות חדשות, ריבוד כבישים. אני שונא את המילה סבלנות אבל אין ברירה, הכסף לא מוגבל ויש יכולות מימון מתוכננות. התכנון של ראש העיר הוא להגיע לכל מקום בעיר, הן מבחינת תשתיות, הן מבחינה מבני חובה והן מבחינת מבני רשות – ונעשה זאת".
מה יספק אותך?
"שנמשיך באותו קצב של עשייה. החלום שלנו הוא לבנות אצטדיון ראוי, כי אין דבר כזה בעיר וזו עיר ספורט. צריך למצוא את הספונסרים, את בעלי הקבוצות, לדאוג לתשתיות עם מתקנים ראויים כי חשוב לנו להשקיע בנוער ובילדים. אני אלוף ישראל בטניס שולחן וכל מי שמכיר אותי יודע שאני איש ספורט, בוגר חינוך גופני מעבר לתואר השני שיש לי כך שאני יודע מה זה ספורט. אנחנו עכשיו במו"מ עם משרד הספורט לגבי ארנה של 3,000 מקומות ולקראת יציאה למכרז של האצטדיון וחסר לנו פארק נופש ענק עם מתקנים ומדשאות, שגם על זה רחמים חושב ולדעתי הוא יהיה במזרח העיר, פארק שישתרע על עשרות דונמים. למרות שהשקענו בתחום הפארקים והגינון לא מעט ויש עכשיו תכנון לפארק אתגרי – התפיסה שלנו היא שהתושב תמיד במרכז ואני אומר לאנשים שלי יום יום, שעה שעה, שהם מקבלים את המשכורת מהתושב. התושב הוא הבוס שלנו – וגם אם הוא לא צודק – הוא צודק. תפקידנו לשרת אותו נאמנה ולתת לו את הכבוד הראוי. גם כשאנחנו אומרים לתושב 'לא מסוגל לבצע' וזה קורה הרבה בעיקר בתחום החניה – תגיד בכבוד ותסביר מדוע. ברגע שאתה מתייחס לתושב – הוא מתייחס אליך ושם נמדדת ההצלחה. תראי את רחמים – אצל רחמים יש תופעה שלא קיימת בשום רשות מקומית. תושב עם מצוקה יושב בכניסה ללשכה וזה לא ברור מאליו שהוא יקבל אותו גם אם הוא ביום עמוס, הוא ימצא את הזמן לתת לו מענה. תלכי לעיריות אחרות ותראי שיש דלתות זכוכית ושומר ששואל אותך אם קבעת עם ראש העיר, או מבקש שתשאירי פתק ובמקרה הטוב יקבעו לך פגישה בעוד ארבעה חודשים. אותו תושב מרגיש מתוסכל. תנסי להיפגש עם מנכ"ל משרד החינוך על בעיית חינוך ותנסי להיפגש עם ראש העיר רחובות ותראי את ההבדלים בגישה. רחמים איש של אנשים ורגיש בנשמתו ומה שהוא משדר מחלחל לכל המערכת".

לא יכולתי לאפשר לעצמי לפסוח על דעתו של מילברג, בסוגיית היחסים העכורים של מלול-דיל, הנתק בין ראש העיר לסגן ראש העיר לשעבר, מתן דיל, שהם בין היתר על רקע הדיונים על השוק העירוני. "אני לא נכנס לפוליטיקה", הוא מבהיר, "תפקידי מקצועי לחלוטין ולא פוליטי אבל זה לא אומר שפה ושם אני לא מנסה לעשות שולם בין אנשים או לרכך סכסוכים".
ניסית במקרה הזה?
"עיזבי, תאמיני לי שיפה השתיקה. תשמעי, רחמים זה לא עוד אחד בשבילי. הוא כמו אבא, חבר ואח ביחד, הרבה מעבר לבוס, אנחנו ביחסים מדהימים".
איך באמת הכרתם?
"הוא שמע עליי, חקר עליי טוב טוב וזימן אותי לפגישה, שם היה בינינו קליק והוא אמר לי 'תשמע, בלבלת אותי'. זמן קצר אחר כך קיבלתי את המינוי, לא הכרנו קודם".
מה אתה אוהב בו?
"הוא איש מסור, איש מקצוע, מוכשר, רגיש, יודע להיות חבר, אין אחד שהייתה לו מצוקה אישית והוא לא נכנס למצוקה כדי לפתור, כולל במקרה שלי – ומעל לכל הוא מנהיג. ברגעי משבר, מעבר להיותו פסיכולוג, הוא אדם מדהים ואת זה לא רק אני אומר, אלא כולם אומרים. זה לא מתבטא רק ביחס שלו אליי. מצד שני אני חושב שאני מסייע בידו להגיע לתוצאות. עשיתי לו שקט גם עם ועד העובדים וגם עם התושבים וגם מבצעים את המדיניות שאותה הוא מכתיב וככה צריך להיות".
מה יהיה עם פרשת השוק העירוני?
"אני מקווה שהסאגה הזו תיפתר בימים הקרובים, אנחנו עובדים על זה חזק. הם קיבלו בונבוניירה של שוק, ברמה של בודפשט עם מיזוג אויר, דוכנים סטנדרטיים, עם גישה לחניה שתהיה בעתיד בה 150 מקומות. רחמים הלך לקראתם באופן המקסימלי שאפשר ללכת נכסית לקראת אנשים פרטיים כולל שכ"ד נמוך מאוד, ללא חברת ניהול אלא העיריה תנהל את זה, אבל עדיין יש בעיה. אני מאמין שהיא תיפתר כי לא תהיה ברירה. תראי, יכולנו לפתור את הבעיה בקלות אבל לא באנושיות. היינו יכולים להוציא צווי פינוי לכל הסוחרים, דבר שנעשה באילת לדוגמא, ואז הם היו חייבים לעבור בתנאים שלנו לשוק אבל ראש העיר העדיף לדבר בגובה העיניים, להגיע להסכמות, לעשות את זה בצורה אנושית ולא בצורה כפייתית ואני מאמין שבימים הקרובים נמצא את הפתרון. הם ייהנו, התושבים ייהנו, העיר תהנה – זה הכי חשוב".

אחת הפצצות שהוטלו לאחר הבחירות הייתה החלטתה של מנכ"לית החברה העירונית רחובות, יוספה חליבה, לעזוב את התפקיד אותו היא ממלאת בהצלחה גדולה, צעד שרבים לא חשבו בכלל שיקרה, כולל מילברג עצמו.
הופתעת?
"מאוד. יוספה היא אישה מוכשרת שבנתה חברה לתפארת. רחמים ואני עזרנו לה מאוד בבניית ותפעול החברה והיא עשתה עבודה מצוינת, אבל מצד שני בירכתי אותה על הקידום. היא לא עזבה כתוצאה מזה שלא הייתה מרוצה. היא עזבה כי ניהלה כמה שנים טובות את החברה והוצע לה תפקיד של מנכ"ל מועצה. היא יודעת לנהל ונכנסת לנישה חדשה שהיא אתגר ואני אומר לך שהיא תצליח. היא חרוצה, נמרצת ומוכשרת – והיא תצליח וכמובן שגם הבטחתי שנעזור לה".
אתם וודאי תיפגשו לא מעט, מתוקף היותך יו"ר איגוד המנכ"לים בישראל. בוא נדבר על הכובע השני שלך.
"או-אה. אני 10 שנים יו"ר איגוד המנכ"לים, משקיע המון אנרגיה בטיפול של בעיות מקצועיות שיש למנכ"לים מול ראשי הרשויות שלהם, בקשר עם משרדי ממשלה בנוגע לבעיות כלליות שיש למנכ"לים מול השלטונות, כמו אחריות אישית בתחום הנגישות, פגישות מקצועיות במשרד הפנים ועוד, מקיים השתלמויות שוטפות ביניהם כנס שנתי גדול של 3 ימים, מפגש תלת שנתי, כל שלושה חודשים ברשות אחרת כדי ללמוד על פרויקטים שמבוצעים במקומות שונים בארץ ובקשרים בינלאומיים בין ארגוני מנכ"לים בעולם לבינינו. הנה, אחרי הבחירות האחרונות 40 אחוז מראשי הרשויות התחלפו ובחלק גדול מהמקרים מוחלפים גם המנכ"לים. אני מנסה לעזור לקולגות שלי למצוא מקומות עבודה – וזה וואחאד עבודה".
נשים לרגע את העבודה בצד. מה החלום האישי שלך?
"להמשיך ליהנות, להיות בריא ולהמשיך בעשייה הציבורית. צריך המון מוטיבציה אחרי כ"כ הרבה שנים להתעורר בבוקר ולחשוב שזה היום הראשון שלך בעבודה. אני קם רעב כל בוקר לעבודה, כאילו חזרתי מתאילנד – וכל יום אני צריך להוכיח את עצמי מחדש".
אפרופו תאילנד, אתה כל הזמן עובד. מתי תצא לחופש?
"אני לא יוצא וזאת הבעיה, שבגללה אישתי הורגת אותי. גם בקיץ לקחתי שבעה ימים לחו"ל וגם אז כל יום הייתי בקשר עם רחמים בערב. אני מודע שיש בי חיידק – אבל מתנחם בכך שיש הרבה כאלה".

תגובות

תגובות

About מערכת האתר

Check Also

שעריים ניצחה משערים של מדהלה ומזרחי

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.