Home / טורים אישיים

טורים אישיים

להיות עשיר לא מתבטא בכמה יש לך אלא כמה שאתה נותן

בדיוק לפני שנה, שלושים מעלות חום, עיר הבהד"ים. סיימתי להרצות בפני צוערים שהפכו זמן קצר אחר כך לקציני צה"ל בנושא "הכל מתחיל ונגמר באני שלך", בלב, בנתינה האמיתית – לא בכסף, לא בזהב ולא במתנות, באושר – לא בעושר בשיא החום, בשיא הלחץ (טוב, תמיד יש לחץ), עם מיליון דברים על הראש ובעשייה האינטנסיבית, הנעתי את הרכב ונסעתי לדרום הרחוק. שם, בעיר הבה"דים, מאות מטרים מירוחם, עמדתי מול חיילים, צוערים לפני קצונה ולא סתמתי. במשך שעה וחצי ניהלתי איתם שיח על העצמה אישית, ביטחון ואמונה בעצמך המובילים להצלחה – כנגד כל הסיכויים, עם כל המכשולים שרק אפשר לדמיין. בחינם, כמובן. …

Read More »

בעקבות הזמן המתקצר – הטור של יוסי רזי / הגיל השלישי

באחד מערבי סוף מאי האחרון התכנסתי עם עצמי במרפסת הגג שבדירתי להשלים עם העובדה שמלאו לי 73 שנים באופן רשמי. כן, מה ששמעת, שמעתי את עצמי אומר לכל העיר מהמרפסת. 73! שבעים ושלוש! לא 37! לא עברו ימים רבים, רופא המשפחה שלח אותי לרופא מומחה לבדוק את עיני לבדיקה סטנדרטית של גיל 73. ומה רואות עיני על הפינה הימנית למעלה של טופס ההפניה: הגיל – 73.2. למה הכללית הזאת צריכה להזכיר לי שחור על גבי לבן שעברו עוד 0.2 שנים מחיי? בשביל מה זה טוב ומועיל ללקוח שלה? בעיה קטנה גוררת אחריה את אחותה הגדולה – חשבתי לעצמי בקול שבעצם …

Read More »

מי אני בכלל? | הטור של ליזה ללוצשווילי

אלה חודשים עמוסים ורק דבר אחד כל כך בא לי: לטוס לאומן, רק אני ורבנו, להשתטח כמה שעות, להתפלל, למלא את הנפש, לישון ולשוב. עניין של עשרים וארבע שעות. אבל הוא לא קורא לי, אז אני לא נוסעת – כנראה שאני לא מספיק רוצה – ורק עם רצון נוכל לבקוע את כל המחיצות אלה חודשים שספק אם בן אנוש באמת היה מסוגל לתכנן אותם – חודשים שכללו בתוכם המון אמוציות, רגעים של הצלחות, אורות וישועות, אבל גם בכי, עברנו את תשעה באב והדמעות מהיגון הפכו לדמעות של אושר – ולא, אני לא מתביישת להודות שיש בחיי שמחה, ברוך ה' – …

Read More »

יומנו של מורה, טירן צפריר | חוגי מוסיקה ונגינה לגיל הרך, בעד או נגד?

  הרצון המובן של ההורים של ימינו לתת לילד כמה שיותר הזדמנויות לחוות וללמוד בגיל כמה שיותר מוקדם, ניכר בכל מקום. גאוות ההורים שהילד הקטן כבר יודע לעשות דברים שבדרך כלל רק גדולים ממנו יודעים לעשות מובילה למסקנה שהנה "גאון" קטן מתפתח ואסור לנו לפספס את הכישרון הזה. אחרי הכל גם אבא של מוצארט זיהה די מהר שגאון מוסיקלי מתפתח ומיד הריץ אותו להופעות ברחבי אירופה והוא, מוצארט רק בן 6 אין צורך לחזור על חשיבותה של המוסיקה לכל אדם בכל גיל אבל במיוחד בשלבים בהם מתפתח המוח והחשיבה והאישיות מתעצבת ומתהווה ישות חדשה לנגד עיננו. כאן אחלק את הפעילויות …

Read More »

הגיל השלישי, יוסי רזי | זוגיות עם הנייד

  רגע לאחר שלגמתי מהקפה של בוקר ולפני שהספקתי לדפדף במוסף שעל השולחן – צייץ הסלולר שהיה מונח בין הקפה לבין המוסף. הציוץ היה נעים, בישר טובות. ואכן היה זה מסר וואצאפ של  בני.  הוא שמח (וגאה מאד) לשלוח לי צילום של  תעודת הסמסטר של בתו, נכדתי. הציונים (כמובן) מרוממי נפש. כך כבר עלה המפלס של מצב רוחי לאותו בוקר. לא חלפו חמש דקות והבקיע ציוץ שני. יושב ראש הפרלמנט שלנו מודיע חגיגית על מועד ההתכנסות הבא, ובאותה הזדמנות מנפק לנו תמונה של שחקנית צעירה. שני ציוצים. שני מסרונים בעשר דקות של בוקר. כבר מחפשים אותי. בגילי המופלג עדיין אני …

Read More »

הטור של ליזה ללוצשווילי | שורף לי בנשמה

  גיליון ח"י כפול – מי היה מאמין? אומרים שהזמן טס כשנהנים והאמינו לי, בין כל ההתרוצצויות והעבודה הלא פשוטה להוציא לאור מידי שבוע גיליון איכותי, מאתגר, מעניין ומלא בתוכן יש פה הרבה סיפוק. סיפוק, אמונה ומלא אהבה בכלל, כל דבר שאני בוחרת לעסוק בו, נעשה מתוך הנפש פנימה. גם אם מרביתנו עובדים ולא לשם שמיים, אם אין בך את יצר התשוקה בעשייה – בכל עשייה – הדבר יהא ניכר ובוודאי שלא יהיה מושלם. הדבר משול גם לתפילת השחרית אותה אני נוהגת לומר בהתלהבות מידי בוקר. אני אוהבת את אלוהים, אוהבת לקום בבוקר ולהודות לו שבחר להחזיר את נשמתי. באופיי, …

Read More »

יומנו של מורה: לימוד נגינה לכל אחד שרוצה ובכל גיל – העיקר החוויה | טירן צפריר

שאלה שרווחת אצל הורים לילדים בשיעור נגינה ראשון היא "האם הוא מתאים?" אני מסתכל בעיניים תמהות ועונה בבטחה "מוצארט, הוא לא יהיה". בדרך כלל ההורים מגיבים בצחוק ומיד מסבירים שרק רצו לבדוק האם הוא מתאים לכלי

Read More »

לאמא ואבא, באהבה | הטור של ליזה ללוצשווילי

בשבוע שעבר לא הספקתי לכתוב את דבר העורכת, המוזה לא באה, העיסוקים היו רבים מנשוא והחלטתי לעשות הפסקה. אממה? הוצפתי בעשרות פניות מקוראים ששאלו האם הכל בסדר ומדוע החסרתי מהם את דברי הפתיחה. מבין כולם הייתה אחת שריגשה אותי במיוחד. "העיתון מעניין, יפהפה, עם כתבות נהדרות, אבל הטור שלך ממש חסר", היא אמרה לי במהלך השבת. הייתה זו אמא שלי – ולה (וגם לאבאל'ה) אקדיש את הטור הבא בין שלישי לרביעי, השעה 1:20 בלילה. לפני דקות אחדות שבתי מערב משפחתי במסעדת ספייס שבמושב אמונים. למי שלא מכיר (אם עוד יש כאלה…) אציין כי מדובר במוסד קולינארי שכל כולו גן עדן …

Read More »

אישה ששחתה עם כרישים לא מתרגשת מסרדינים

יש כמה אישי ציבור (אעלק) שחושבים שאפשר להפחיד אותי עם נייר מאיזה לוייר. תרשו לי לפנק אתכם, אישית, בטור הבא בשנת 2012 נבחרתי לאשת השנה בתחום התקשורת בעיר הנמל. זו הייתה בשורה משמחת לחלוטין. תמונתי התנוססה בשער המקומון המוביל ורואיינתי על ידי הכתב הבכיר. מאז הראיון הזה יש שני משפטים שלעולם לא אשכח שאמרתי. שש שנים אחרי והיום, ממקום מושבי ברחובות, עיר המדע התרבות אני מתכוונת אליהם יותר מכל. "בשורה התחתונה", אמרתי "אני יכולה לומר שכל האנשים שרצו שאפול, יכולים נכון להיום רק לקשור לי את השרוכים של הנעליים. אתה יודע מה אומרים, נכון?" חייכתי, "אדם ששוחה עם כרישים לא …

Read More »