Home / בית / "הרבה מאוד אנשים קנו פופקורן ומושב בשורה הראשונה – ונהנו מכל המשבר הזה שאירע ביני לבין רחמים מלול"

"הרבה מאוד אנשים קנו פופקורן ומושב בשורה הראשונה – ונהנו מכל המשבר הזה שאירע ביני לבין רחמים מלול"

250

ראיון כזה עם סגן ראש העיר ומחזיק תיק הנוער והצעירים, עו"ד מתן דיל עוד לא קראתם. דיל פותח את הלב והפה, עושה סוף לשמועות ומתייחס למשבר הגדול עם ראש העיר, מדבר על הכוונות שלו לקראת הבחירות המוניציפאליות ומשתף בשיחות שיש לו בבית העלמין אצל אביו המנוח. וכן, יש גם דמעות.

"לזמן יש יכולת להקהות חושים, לשכך כאבים ולשמור על שפיות. אומרים שהזמן עושה את שלו, אומרים וצודקים. האומנם? 11 חודשים חלפו כל כך מהר, מהר מדי… הזמן לא עוצר, החיים ממשיכים. לפעמים אני מנסה לרגע לשכוח מהזמן, מנסה לעצור מלכת, חושב ונזכר, נזכר ומתחבר. אבא, אני נזכר ברגעים מיוחדים שהיו רק שלנו, ידעת תמיד למקד ולהדריך אותי במסע החיים כמו אור חזק של מגדלור שפורץ מחשכים ועוטף חזק חזק מכל משמר. בין כל הכאוס וטירוף הבריאה מצאנו את הפינה השקטה שלנו, את החיבור המיוחד שרקמנו לנו. על הקשר הזה אבא נראה שגם הזמן לא יכול. קשר שחזק ממילים, חזק ממקום, חזק מזמן. חיבור של נצח נצחים. הלכת מאיתנו, ממני, בדיוק ביום הולדתי ה-30. זה היה נראה שחיכית שיגיע זמן חצות הלילה ואחרי כמה רגעים פשוט עזבת, פשוט שחררת. כאילו ואולי באמת קבעת אתה את הזמן, את הזמן בו הלכת. הנצחת את זכרך ביום הולדתי לעולמי עולמים. מתגעגע ואוהב בכל זמן כל הזמן".

(13 במאי, 2013)

את הדברים הללו כתב סגן ראש העיר עו"ד מתן דיל באזכרה לאביו, יורם דיל, 11 חודשים לאחר לכתו. את היום בו נעתקה נשמתו משפחת דיל לא תשכח לעולם, היה זה ביום הולדתו ה-30 של מתן, ביוני 2012. מאז, כל יום הולדת הפך לחגיגה עצובה, לזיכרון עם חור בלב.

שתים עשרה וחצי בלילה, שלישי האחרון. סגן ראש העיר, עו"ד מתן דיל, סיים את הפגישה האחרונה – שוב בנושא שהעסיק את כל הגוורדיה הפוליטית: המשבר אליו נקלע עם האיש החשוב ביותר בחייו הפוליטיים, ראש העיר רחמים מלול – אותו אחד שרבים מכנים כ"אבא של מתן", כמורה דרכו, כאיש שנתן לו את הבמה והעניק לו את המושכות. אלא שבמשבר הזה נפגעו שני הצדדים עד עמקי נשמתם ורק ימים יגידו האם הקשר האמיץ שרקמו השניים במשך השנים ישוב לאיתנו. בעיצומו של המשבר היה מקום אחד שבו ידע דיל ששם לא יפריעו לו: אצל אבא. "הסיטואציה שנוצרה עם רחמים היא חדשה לי", הוא אומר באופן גלוי ופתוח. "רחמים זה אדם שאני מאוד מאוד אוהב ולמרות שבפוליטיקה אין חברויות, נוצרה כאן חברות עמוקה – ולכן כל הסיטואציה הזאת הפתיעה אותי אפילו. בנושא כזה של קבלת החלטות וצומת באמת משמעותי בחיים ובפוליטיקה שהרי העשייה הציבורית היא חיי, צומת שבאמת משפיע על כל מה שלמעשה מהרגע הזה הדברים יכולים ללכת למסלול כזה או אחר, רציתי לקבל את ההחלטה הנכונה ובקבלת ההחלטה הנכונה היה אדם שתמיד ליווה אותי שאיפושהו אני חושב שהוא, עם כל האהבה שלי לפעילות הציבורית וזה שאני כל כך גאה ושמח להיות חלק מהדבר הענק והמשמעותי הזה, דווקא אבא שלי היה שמח יותר ממני. אני זוכר תמיד שדיברתי איתו על נושאים פוליטיים, עשייה עירונית, על התושבים, על  כל מיני דילמות, בעיות שאני נתקל בהם וזה היה גורם לו לעונג, לאושר. זה היה משהו שאיפושהו החייה אותו. הוא היה אבא שכל כך גאה בבן שלו, כל כך אהב מה שאני עושה ותמיד ליווה אותי בכל החיים שלי, בהחלטות הכי משמעותיות. זה היה נראה לי מאוד טבעי ללכת לבית העלמין במצב הזה ולהרגיש שאני עושה את הדבר הנכון".

בכית?

"כל פעם שאני הולך לבית העלמין אני בוכה כי אני נזכר בסבל מאוד מורכב ומשמעותי שאבא שלי עבר במחלה הנוראית הזאת של הסרטן, דברים מאוד קשים במשך 11 שנה. הוא תמיד מלווה אותי ותמיד כשאני מגיע אל בית העלמין ההתחברות שלי, אולי בדמעות או בזה שאני רוכן על הקבר, זו הדרך שלי פשוט להתחבר אליו. הרגעים האלה מאוד מרגשים אותי, בהחלט יש דמעות אבל אני חושב שאלה דמעות של שמחה, של עוצמה, של כמיהה כי הוא מלווה אותי בהתחזקות שבחיים שלי, במקום טוב".

מה הוא היה אומר לך אם היה פה? איך להתמודד עם המשבר עם מלול?

"תראי, אבא מאוד מאוד העריך את רחמים. לא הייתה ביניהם היכרות עמוקה של שנים אבל הוא העריך את הדרך שלו מאוד. אבא היה אומר לי ללכת עם הלב ועם האמת שלי – בסופו של דבר קיבלתי את המנדט מהתושבים, עיניי נשואות והמצפן שלי בתוך כל הים הסוער הזה הם התושבים וזה לדעת שכל החלטה שאני מקבל צריכה להיות לטובת העיר ולטובת התושבים, הייתי צריך עוד מישהו שייתן לי את הרוח הגבית שאני הולך בדרך הנכונה".

היו הרבה אנשים שמעורבים במשבר הזה. היו גם מי שאהבו לצפות בו.

"אנחנו מכירים את הפוליטיקה והרבה מאוד אנשים קנו פופקורן ומושב בשורה הראשונה – ונהנו מכל המשבר הזה שאירע. אני יכול לומר לך דבר מאוד ברור: אני אוהב את רחמים, אני מעריך אותו מאוד וזה אף פעם לא ישתנה. בתוך הדבר הזה יש לי הכרת הטוב אליו. הבן אדם עשה בשבילי, הבן אדם עשה לעיר ועשה גם ברמה אישית שלי, ליווה אותי אפילו בעצה טובה מידי פעם, בתמיכה, באסטרטגיה פוליטית ואני מאוד מאוד מאמין באיש הזה – והלכתי איתו. בן אדם שהולך איתי בדרך כזאת – אני אף פעם לא אפגע בו בחזרה ולא יהיה מצב שאפגע ברחמים, אני לא במקום הזה ואני לא אעשה את זה".

אבל הייתה פגיעה מאוד עמוקה. מאוד נפגעת. הוא לא מבין למה נפגעת. אולי פעם אחת תגיד למה או מה קרה שם?

"רחמים יודע למה נפגעתי ואני חושב שבנושא הזה אני אגזור על עצמי שתיקה כי זה באמת לא מכובד עבורו שאגיד את זה בעיתון. רחמים יודע ואנחנו שני ילדים גדולים".

הוא טוען שהוא לא יודע.

"אז אני אומר לך שהוא יודע וזה בסדר, אני לא מקבל את ההתנהלות הפוליטית הזאת. אני חושב שזה יכול היה להתנהל אחרת, אבל בהחלט מכבד ומבין אותה".

בוא נדבר על המטרות שלך במהלך השנה הקרובה, שנה שבסיומה יתקיימו הבחירות המוניציפאליות. האם מתן דיל יתמודד לראשות העיר רחובות בשנה הקרובה?

"קודם כל, בעתיד שבוודאי שכן. זה משהו שהכרזתי עליו ודיברתי עליו ואני אומר לך יותר מזה: אין שום תפקיד, אין שום משרה, אין שום דבר אחר שיכול להסיט אותי מהמסלול הזה. אני אוהב את העיר הזאת. התמצית של החיים שלי בסופו של דבר, כל ההוויה שלי – זו העיר רחובות. את יודעת, בחיים הפוליטיים זה בא על חשבון החיים האישיים, על חשבון המשפחה כי אין מה לעשות: מי שמכיר אותי יודע שאני עובד 19 שעות ביממה ואני נהנה מכל רגע ומבחינתי אני לא מדבר על הקרבה אפילו כי אני מוצא את הזמן למשפחה הפרטית שלי שהיא ברחובות, נולדתי כאן, גדלתי כאן, הקמתי את ביתי וכאן אני אשאר כל חיי. אני רוצה להיות ראש עיריית רחובות כי אני חושב שאני יכול לעשות טוב לעיר הזאת. לגבי העיתוי, מתי זה יקרה? בסופו של דבר זה תלוי ברחמים".

זהו לא סוד שרחמים מלול יתמודד לקדנציה נוספת.

"גם אני חושב שהוא מתמודד אבל לצערי הוא עדיין לא הכריז ואני מקווה שיכריז בקרוב אבל כל כל האיתותים מוכיחים שהוא כן יתמודד".

יש כל כך הרבה כותרות על מתן דיל: יתמודד, יעשה, כוונות כלשהם שלך, התניות ולא בהכרח כותרות שתורמות לך. איפה אתה בתמונה?

"אומרים שאני זה שמייצר את הכותרות, אם אני רוצה לייצר כותרת אז הנה אני עושה אותה כעת בראיון שאני מצוטט ושומעים את הדברים ממני. אני חושב שהציבור מבין את התקשורת ומבין מתי הדברים נאמרים מהפה שלי ומתי מדובר בספינים. אין לי מה להסתיר ואני לא מתחבא מאחורי כותרות. אני אומר יותר מזה: אני רוצה להיות ראש עיריית רחובות חד משמעית אבל לא אצה לי הדרך, אני לא רוצה לפגוע בראש העיר רחמים מלול כי אני מאוד מאוד מעריך אותו והכל תלוי ברחמים".

זאת אומרת: בכל מקרה לא תתמודד מולו?

(לוקח נשימה ארוכה) "תשאירי לי חלק מהקלפים בחפיסה. את יודעת מתי חלמתי להיות ראש עיר? זה קרה כשהתחלתי לשרת את התושבים ופשוט מיום ליום אני אוהב את מה שאני עושה ומתמלא מזה באושר ואני רוצה להמשיך להיות שם לרשותם לכל החיים".

מה ההישג הכי גדול שלך עבור התושבים?

"וואו, יש הרבה, אבל אני חושב שההישג הכי גדול הוא להיות נגיש וזמין לכל אחד בכל זמן שהוא צריך אותך. זו לא חוכמה לבוא עם רעיונות וחלומות ולהוביל איזושהי דרך כי פתאום יש לך כוח וכלים. החוכמה היא להיות זמין ונגיש לתושבים בזמן שהם צריכים אותך, לא בזמן שאתה קובע ובזמנך הפנוי. אין דבר כזה שתושב פונה אליי ואני לא מגיב תוך 24 שעות, אין אס.אמ.אס שאני לא מגיב, אין  וואטסאפ שנשלח ולא מקבל תגובה, אין תגובה על תמונה בפייסבוק שאני לא מטפל בה למחרת – וזה ההישג הגדול שהצלחתי ואני מצליח לעשות את זה".

אבל אם ניקח את הדברים שאמרת כעת ונתייחס למשל לחוק המרכולים, בו היית אמור להתייצב לצד תושבים מסוימים, זה לא עומד בקנה אחד עם מה שאתה אומר.

"למה? אני חושב שזה עומד בקנה מושלם. תושבים שפנו אליי קיבלו תשובות מאוד מאוד ברורות וגם הסכימו איתי. תשמעי, החוק הזה הוא חוק רע אבל לחוק הזה אין שום משמעות. הסטטוס קוו יישאר ברחובות ובכלל במדינה, לא נאפשר לאף אחד להפר אותו. התושבים יודעים שאני הלוחם הכי גדול למען חיי הלילה בעיר וכשברים היו אמורים להיסגר אני הייתי הכתובת שלהם והוכחתי גם כאן את העוצמה והסיוע שלי כשהצלחתי לשמור עליהם פתוחים. הם פתוחים בשישי ועובדים בשבת, אז מה? הכיפה על ראשי זה מה שאני מקיים בבית שלי הפרטי והיא לא קשורה להחלטות שלי למען העיר ולמען התושבים".

מה לגבי הנושא של הכדורגל בעיר. החבר'ה ממרמורק ושעריים מדברים על סכומים מגוחכים שהם מקבלים, אי אפשר לקיים כך קבוצות כדורגל.

"אני מסכים איתם חד משמעית. ההצעה שלי היא לא פופוליסטית ולא מוגזמת, היא מדויקת. ביקשנו שם שאחוז אחד מהתקציב העירוני שהוא מעל 900 מיליון שקלים יילך לטובת הספורט ההישגי, לא ספורט להמונים, לא לחוגים, לא לתשתיות ולא לעובדים מושאלים – שאלה הנתונים שיצאו דרך העיריה. ביקשנו לספורט ההישגי, כתבתי מפורשות. התפיסה שלי בטח ובטח כמחזיק תיק הילדים והנוער, היא שלכל נער ונערה תהיה האפשרות להגשים את עצמם בצורה הטובה ביותר בכל פלטפורמה שהם בוחרים. אנחנו לא יכולים לקבוע את ההחלטות לנוער, אבל אנחנו יכולים להיות שם בשבילם ולסייע להם לקבל את ההחלטות הנכונות. החלום שלי שלכל אחד יהיה את המקום שיוכל לבטא את עצמו בצורה הטובה ביותר. יש לנו תנועות נוער, יש לנו בית ספר למנהיגות ויש לנו מחלקות ספורט של הנוער – והנוער הזה נכנס לספורט בזכות חלונות הראווה שאנחנו מייצרים ואם לא יהיו לנו חלונות ראווה הוא לא יגיע בהמוניו לאגודות שאנחנו כל כך מחבקים ורוצים שיהיה פה ספורט הישגי ובמה להתגאות. לשם כיוונתי ויש כאן פספוס אדיר, לצערי בגלל פוליטיקה ובגלל עסקנים שחיממו מסביב, בגלל שלא רוצים שייזקף דבר טוב לי או לרחמים טרפדו את זה, הפריעו והרסו את כל מה שבנינו כאן. האגודות צודקות, אנחנו צריכים לתת להם יותר כסף כדי שאנחנו נוביל את רחובות בספורט למקום שאנחנו צריכים להיות בו".

זה עוד ריאלי לעשות משהו בסוגיה הזו למרות שהתקציב סגור?

"אני מבטיח שאני אמשיך לפעול בנושא הזה בכל דרך שאני אוכל כדי לסייע להם ובעצם לסייע לנו להגיע לאיפה שאנחנו צריכים להגיע בתחום הספורט. אני מאמין בזה בגלל הילדים, בגלל הנוער ובגלל שזה מה שצריך להיות בעיר. אנחנו צריכים להוות מודל, יש שבע ערים שעשו את זה מסביבנו למה אנחנו צריכים להסתכל על אחרים וללמוד מהם? שילמדו מאיתנו. לומדים מאיתנו הרבה דברים בתחומים אחרים שאנחנו טובים בהם. הספורט סופר חשוב, זו התרבות האמיתית, זה החינוך, הכל מגיע ומתנקז בספורט ולצערי אנחנו עדיין לא שם".

מה דעתך על הנוער של רחובות?

"אני מתמלא גאווה רק מלשמוע על הנוער של רחובות. יש לנו נוער מדהים, איכותי, אכפתי, מעורב, סקרן, מאתגר"

אבל גם אלים, שנמשך לבעיות של סמים ואלכוהול, אלימות, רצח.

"אי אפשר להתעלם מכך שקיימים בני נוער שהולכים למקומות שדיברת עליהם, אבל בואי נבדוק את הסטטיסטיקות, מה קרה פה בשנים האחרונות? זה ירד בצורה חסרת תקדים, חסרת פרופורציות אפילו. אין ספק שרואים כאן מגמה מאוד ברורה. אני בודק את זה כל הזמן ונמצא עם יד על הדופק. בגלל שהנוער של היום מאוד דעתנים, בוגרים ומבינים עניין, הצערנו את המחלקה. מחלקת הנוער היא למעשה מחלקת הילדים והנוער, הורדנו את זה לגילאי 10-18 ולא 12-18 כי אנחנו יודעים שלילדים האלה יש הרבה מאוד מה להגיד ולהשפיע עלינו כדי שניתן להם שירות יותר טוב".

אפרופו ילדים. אתה אב לשלושה, מתי יש לך זמן לילדים שלך?

"כל יום אני קם בחמש וחצי בערך ואז עד שבע ורבע, אני איתם: מכין אותם, מארגן אותם וגם לוקח אותם לגנים. חוץ מזה יש לנו כמובן את השבת שהיא רק שלנו והבטחתי לאישתי עוד ערב אחד בשבוע שאני חוזר מוקדם. יום שישי אני בעיריה אז לא כל כך יוצא לי אבל אני עומד בזה. תשמעי, אני יכול להתעסק עם הרבה אנשים – אבל לא עם אישתי. אפרת היא הכל בשבילי. בסופו של דבר אם אתה חוזר הבייתה בשעה אחת עשרה בלילה ומספיק שהיא תעשה לי פעם אחת פרצוף שהיא מאוכזבת, כועסת או מתוסכלת מזה – לא יהיו לי את האנרגיות להמשיך לעשות את מה שאני עושה. אם האישה לא מפרגנת ותומכת, אתה לא יכול להיות במקום הזה, אתה לא יכול להגיע עם אנרגיות עצומות ועם שמחת החיים שאני מגיע כל יום ואני מקבל ממנה רק דחיפה, אהבה ותמיכה שאני לא יכול לתאר אותה. אני מתרגש רק מלדבר על זה. יש לי אשה מדהימה, זכיתי בדבר הכי טוב שיכול להיות לי בעולם".

אז אתה הולך לישון טוב בלילה?

"כן, בטח".

גם בימים האחרונים?

"בהחלט. כל מה שאני עושה – אני שלם איתו. אני לא עושה חצי דבר אם אני לא שלם איתו ושאני יודע שזו הדרך הנכונה כי אני מסתכל לטווח ארוך. אני לא אגיד לך שכל החלטה שאני מקבל היא נכונה אבל במכלול ההחלטות אני חושב שאני עושה את זה נכון וטוב. אני רוצה להמשיך לעשות טוב גם לעצמי, אבל בטח ובטח לתושבים שלנו".

 

250

250

תגובות

תגובות

About מערכת האתר

Check Also

הבוקר: מתפרסמים השיבוצים של 3,200 ילדי הגנים העולים לגן החובה

3,200 ילדי גנים עולים לגן חובה ב- 115 גני חובה של העירייה: בימים האחרונים סיימו …

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.