Home / בית / עידן חדש: כך הפך עידן בקשי מתלמיד ישיבה לזמר ים תיכוני ואושיית רשת חברית

עידן חדש: כך הפך עידן בקשי מתלמיד ישיבה לזמר ים תיכוני ואושיית רשת חברית


250





 

בשלוש שנים וחצי הפך עידן בקשי מתלמיד ישיבה לזמר ים תיכוני שכובש את הרשת החברתית ומאיים להיות הדבר הבא עם להיטים שכבר חצו את מיליוני הצפיות ביוטיוב. יש לו חרדות ממוות ופחדים ממעליות – ולמרות אלה הוא סימן לו מטרה להיות הטוב ביותר בתחום, גם אם יצטרך בדרך להתמודד על להיטים עם המטאור עומר אדם ושות'

ביום ראשון אחר הצהריים, החליטו הזמר עידן בקשי, שלהיטיו – "נלחמת בעצמך", "מוטיבציה", "מקום בלב" ו"נשיקה בלחי" רשמו כל אחד למעלה ממיליון צפיות ביוטיוב – וחברו ללהקה הצבאית, מתן לוי, לתפוס מקום בחוף של פלמחים. "פשוט לקחנו את הגיטרה ואמרנו בוא נלך קצת להתפרע, לא יודע למה, התחשק לי לנקות  את הראש".

ממה יש לך לנקות את הראש בגיל כזה?

"מכל הרעש שיש לילד בן תשע עשרה, את יודעת, שגעונות של נוער".

כלומר: שגעונות של בחורות?

"לא, האמת שלא חושב על בחורות, לא מעניין אותי".

באינסטגרם כל כך פופולרי סביר להניח שיש לך המון מעריצות…

"האמת היא שזה נכון, האינסטגרם שלי מפוצץ הודעות אבל אני ממוקד מטרה, הקריירה מעל לכל".

עוד נחזור לאינסטוש של בקשי, תושב רחובות, שחגג במרץ האחרון את יום הולדתו ה-19 ובכלל אל הפופולריות שלו בכל הרשתות החברתיות. עידן, בנם של יפעת, עובדת במשרד ממשלתי ואודי, עצמאי בתחום הציוד המשרדי – הוא ילד הסנדביץ' בין שלושה אחים: הבכור, גדי, דיג'יי והקטן, תלמיד בית ספר. הוא גדל והתחנך בבית הספר היסודי הממלכתי דתי 'נתיבות משה' ברחובות ולאחר מכן במשך שש שנים בישיבת הדרום. בשנה האחרונה למד במסלול אקסטרני בשל שילוב הקריירה והעובדה כי העיסוק שמצריך ממנו דרך שונה מזו שעליה התחנך, לא מצא חן בעיני הנהלת בית הספר. עם זאת, סיים בקשי 12 שנות לימוד. "כל העניין הזה של המוסיקה ובית הספר הדתי קצת התנגש אחד בשני, היו מלחמות ובלגאנים ואני אחד שאוהב את התספורות המשוגעות והעגילים ולא רואה ממטר – אז הם לא ראו את זה בעין יפה.  בשלב מסוים רצו להעיף אותי מבית הספר אבל ידעתי שאני משם לא הולך כי אם אני יוצא משם אני ממשיך רק למוסיקה והיה חשוב לי להישאר במסגרת, לסיים 12 שנות לימוד – וזה מה שהיה".

כל זה למרות שלא אהבו את הסגנון שלך, בלשון המעטה.

"תשמעי, לא אהבו את זה בכלל, אבל מצד שני לא הייתה סיבה מוצדקת להשעות אותי. ההסתכלות שלהם ביחס האישי והלימודי הייתה בקטע של 'הנה עוד הפעם עידן הגיע', היו פותחים עיניים, ובסדר, זרמתי, סבבה, מכבד אותם – עד שנגמר".

ומאז – גם נפרדת מהכיפה.

"הורדתי את הכיפה אבל אני עדיין מניח תפילין כל בוקר, הולך לבית הכנסת בשישי-שבת, האמונה לא ירדה אלא ההפך, התחזקה. אני לא חושב שאם אלך עם כיפה זה יסמל אותי כדתי יותר, אני רואה את עצמי גם בלי כיפה באותה מידת אמונה. עם כיפה או בלי כיפה, הקדוש ברוך הוא למעלה רואה ויודע כל מה שאני עושה. אף אחד לא חובש כיפה אצלי במשפחה, מצד שני אחים של אבא שלי מנהלים כולל חרדים בחשמונאים ובוודאי שאני מכבד. אין דבר כזה לאכול אצל סבתא בלי כיפה. כשעשיתי את העגילים שלי בפעם הראשונה בגיל 15 וחצי, במשך חודש לא נכנסתי לסבא וסבתא שלי מהבושה כי זה לא נהוג במשפחה של עיראקים מהדור הישן. סבא מאוד קשה אבל אין מה לעשות, הדור השתנה. מאז עשיתי חמישה עגילים".

מה לך ולעגילים?

"אני מאוד אוהב להיות בולט, זה קצת נראה מוזר כי כמה שאני סגור עם עצמי, אני אוהב שיראו אותי, אני רוצה שיראו אותי, רוצה שיידעו שזה אני ומאיפה זה בא. לא יודע אולי אלה חסכים מתקופה שבה היה לי חוסר בביטחון עצמי. תמיד רציתי להרגיש בולט, תמיד היו לי הנעליים עם העקב המיוחד או החולצה המיוחדת, רציתי שיידעו שעידן נכנס, אותו הדבר בעניין העגילים. אמא שלי הייתה אנטי והאבסורד הוא שאבא שלי לקחת אותי לעשות את זה. אמרתי לו יום אחד 'אבא, די, אני מת לעשות עגילים' והוא לקח אותי לעשות עגילים. גם את זה לא קיבלו בבית הספר טוב, זו הייתה מכה רצינית עבורם, בומבה, אבל באמת שזה לא עניין אותי, לא פגעתי באיש".

 

מיד לאחר שסיים את לימודיו בבית הספר התגייס לצה"ל. "רוב הבית ספר ממשיך לישיבה לפני צבא ואני הודעתי מראש שאני הולך לצבא אז פתחו עליי עיניים, אבל שמעי אני מבסוט רצח ולא מצטער על שום דבר שעשיתי. להפך, אני חושב שעשיתי את הבחירה הנכונה אפילו".

עושה רושם שעידן בקשי הוא עוף מוזר.

"תמיד אני קורא לעצמי 'עוף מוזר' כי כשאני עומד על הבמה אני בן אדם אחר, במקום אחר. תראי, תמיד תישאר בי הביישנות והתמימות והסביבה אומרת שגם מידת הצניעות, אבל אין ספק שהתקופה האחרונה ביגרה אותי. למדתי לדבר, להביע את עצמי. בעבר היה קשה לי לנמק, להסביר, הייתי עונה ב'כן' ו'לא' – וזהו. בזמן האחרון ואני אגיד את זה בצורה הכי בוטה: קיבלתי ביצים, הייתי חייב כבר, לא אתן שאגיע לבסיס וידרכו עליי.  תמיד ביקשתי מההורים שלי לדבר בשמי, היה לי קשה להתמודד לבד, אבל היום ברוך ה' אני כבר אומר לאנשים מה להגיד".

בקשי היה בכלל ספורטאי – שחיין ב'ויסגל' שאהב את הבריכה והשקיע רבות באימונים. "זה לא שהייתי פספוס אולימפי, אני עדיין מטר שבעים ולא מייקל פלפס בגובה שני מטרים אבל אל דאגה, עד היום אני שוחה בשביל הכייף".

איך הגעת למוסיקה?

"זה קרה לפני שלוש שנים, בחתונה של אח של אמא שלי, אני לא יודע מה חשבתי לעצמי כשהחלטתי לעלות באופן ספונטני לשיר לזוג. אולי בגלל המעמד המרגש, או בגלל שתמיד אהבתי לשיר, מוסיקאי בנפש, עם חוש קצב, עם השירים הכי טובים בפלאפון, תמיד מעודכן למוסיקה – ועם כל זה לא תיארתי לעצמי שביום מן הימים אהיה זמר. אמרתי לדוד שלי 'אני רוצה לשיר לך', שרתי, קיבלתי כפיים ואלף שקל לכיס ואמרתי 'איזה מגניב, אתה שר 3-4 דקות ולוקח כסף' ואני אחד שמאוד מאוד אוהב כסף – ראיתי סוג של פוטנציאל כייפי ועסקי שגם הביא וייב שונה מהשחיה, נתן תחושה אחרת בגוף אז אמרתי לעצמי 'תפרוש מהשחיה ויאללה בוא תתחיל להיות זמר'. מי שהאמין בי ראשון זה אני הייתי, כזה שמעלה תמיד לפייסבוק ולאינסטגרם סרטונים עם מסך שחור וברקע אני שר עם עצמי – הקהל אהב את זה".

אוהב אינסטגרם, רשת, גאדג'טים?

"גאדג'טים? הכי לא מבין בזה בארץ, לא יודע איך עושים שום דבר באינסטגרם חוץ מלעלות תמונה וסטורי. לא יודע מה זה גאדג'טים בכלל, אני לא חזק בזה".

ועדיין יש לך 103 אלף עוקבים באינסטגרם, זה מטורף!

"אני מצפה תמיד ליותר, אבל זה כבר תלוי בלהיט. אם תבוא לי איזה בונבוניירה של להיט יכול להיות שיקפוץ לי למרות שאני תמיד דואג לתפעל, להשקיע, לעשות באזז. האינסטגרם היום הפך לחלק חלק מהמקצוע".

 

שנה לפני שהתגייס עבר בקשי אודישנים ללהקה הצבאית. "אבל כמו שאמרתי לך, אני תמיד חריג, כולם עשו טירונות של להקות צבאיות ורק אני עשיתי טירונות לבד, כלל צהלית בבסיס אחר שאתה לא יודע בכלל איפה תלך בגלל הפרופיל 45 הנמוך שלי עם כל אלו שהוגדרו בעלי קשיי הסתגלות שעם הזמן אתה מגלה שהם הכי מדהימים בעולם ואין להם בכלל קשר לזה – וכמובן בגלל החרדות שלי. אני ילד חרדתי מאוד ואני לא מתבייש להודות בכך. יש קטעים שאני מפחד מהם, לא מאה אחוז איתם אבל בסוף הטירונות הודיעו לי שאני בלהקה צבאית".

בוא נדבר על הפחדים שלך.

"תמיד היה לי את הקטע של חששות,כנראה מאיזו טראומת ילדות שחוויתי, משם השריטה ויש לי פוביה ממעליות, מאז גיל 7 אז נתקעתי במעלית עם אמא שלי איזה חצי שעה. מאז אני לא עולה במעליות יותר, לא נכנס למעליות, קלסתרופוביה ממעלית ומכל מקום סגור, זה מלחיץ אותי. גם כשאני טס אני אומר 'שמע ישראל', דופק כמה שלוקים של אלכוהול ועולה לישון".

בלהקה הצבאית הוא מאושר, המחשבה שמידי ערב הוא משמח חיילים בכל מיני מוצבים בצה"ל מרגשת אותו ועושה לו טוב בנשמה. "הופתעתי ששובצתי ללהקה צבאית אבל לא הייתי בעננים כי פחדתי שזה יפגע לי בתהליך של הקריירה", הוא אומר. "מצד שני, כל פעם שאני הולך להופיע בפני לוחמים, כל אותם חיילים ששומרים עלינו אני עומד על הבמה ואני רק רוצה לשמח אותם, לחבק אותם, זו אוירה שאין לתאר. אני רגיש בטירוף והדבר שאני הכי עשה לי צמרמורות קורה שכשאני עומד על הבמה, בשיר שלי כל הקהל שר".

אבל לא כל הרגעים שמחים. "היה רגע מאוד מרגש שבו ביצעתי את 'התקווה' בבית העלמין בבאר שבע מול עשרת אלפים איש ואני מודה שגמגמתי. אני, הג'ובניק, שר מול כל ההורים ששכלו את הילדים שלהם, ההורים של החללים ואתה אומר לעצמך 'מה זה העולם?', אתה רואה אמא בוכה, אבא בוכה ואני מזכיר לעצמי שאלוהים בירך אותי במה שאני עושה, שאני בסך הכל שר – וכנראה שגם משם מגיעים אותם פחדים".

אני לא יכולה שלא לשאול. עם כל כך הרבה אהדה: הופעות כל ערב, אינסטגרם מלא בעוקבים, מעריצים ומעריצות, חיפוש ב'גוגל' לא מעלה כמעט חיפושים עליך. מדוע?

"מחסור ביחסי ציבור נטו. לא היה לי את התקציב הכלכלי לעשות את זה. הייתי מפרסם את עצמי לבד, נכנס לקיוסק להשמיע את השירים שלי, לפיצריות, בלי בושה. תשמעי, מוסיקה זה המון מזל והמון קשרים – מזל מגיע רק מאלוהים, כך אני מאמין, הכל זה מלמעלה, אני לא רואה אמונה אחרת וכמובן מאמין בעצמי אבל הרוב זה השגחה – וקשרים זה המון כסף שלא היה לי.

המנהל שלי הוא אושיה בעולם המוסיקה, אסף צרויה, אי אפשר לקחת ממנו את מה שעשה ועושה, הוא אחראי ללהיטים הכי גדולים במדינה ולפעמים אני אומר לו 'תבקש מזה ומזה' אבל הוא אדם צנוע ולא עושה את זה, מה גם שהוא מאמין בדרך הארוכה".

איך חברתם אחד לשני?

"בזמנו יצא הלהיט 'דרך השלום' ואמרתי לאמא שלי 'אני רוצה שיר עם האנשים שיצרו את הלהיט הזה, תשיגי לי מישהו מהם'. קבענו באולפן לעשות שיר אחד, את 'נדפוק עוד צ'ייסר' אבל לא הייתי מרוצה, הרגשתי שעושים ממני צחוק. דרשתי שיר טוב ואז הוא הביא לי את 'אתן לך שנותיי' – שיר שהיה מיועד לעומר אדם. משם החלה הפריצה וההכרה, אחרי זה הוצאתי את 'מקום בלב' שתפס גל מדהים ואסף החליט שהוא מאמין בי ורוצה להיכנס שותף. מאז אני עושה לו את כל הסקיצות. מכירה את הסיפור של איתי לוי?".

לא.

"איתי לוי היה עושה סקיצות וכך החלה הקריירה שלו, לאט לאט. אני ה'העתק הדבק' של איתי לוי וברור שאשמח לקריירה שלו הוא בנה את עצמו בצורה מדהימה, עשה דרך ארוכה ובעיניי הוא זמר מאוד מוכשר".

איתי לוי או עומר אדם?

"עומר אדם קל. אני לא מתבייש להגיד את זה: אמנם אני קורא לעצמי מתחרה שלו כי אני חלק מהתעשייה אבל אני מעריץ גדול שלו כל שכן שהמנהל שלי הוא זה שגידל אותו ויצר עבורו להיטים כמו 'חברות שלך' וכמעט את כל האלבום 'אחרי כל השנים'. את כל הסקיצות של כל השירים האלה אני עשיתי".

אז עומר אדם או אייל גולן?

"אני רואה אותם כשני דברים שונים, זה זמר בסוג אחד וזה בסוג אחר, אין דרך להגדיר אותם חוץ ממטאורים. זו המילה, אין משהו אחר".

בקשי לא נרגע. הוא מוכרח לספר שרגע לפני שעומר אדם חשף את הלהיט 'פעם בחיים' הוא שם עליו את היד. "אשכרה אמרתי לעצמי שזה השיר שאני רוצה והייתה לי איזו מן מלחמה עם אסף ועם אלעד טרבלסי שלא רצו לתת לי אותו, שלוותה בהרבה דמעות והרבה בכי. ברגע ההוא השתנתה לי החשיבה, קיבלתי כאפה, הבנתי שאם אני רוצה משהו אני חייב להילחם עליו עד הסוף, שאין דבר כזה מהיום לוותר, שאין יותר מחסומים בראש ואם אחליט לצאת למלחמה על להיט – זו תהיה מלחמה. אני לא רואה יותר בעיניים, אין פשרות כי אם לא תהיה קשה ותתעקש – ידרכו עליך. זה משהו שלמדתי מהמוסיקה, כי הייתי אחד שהיו דורכים עליו".

לסיום, מה החלום שלך?

"שאצליח להגיע לרמה בלתי נתפסת בראש, להיות המותג הכי גדול בארץ, טאלנט לא רק זמר, אלא לגעת במגוון תחומים ובכל דבר שאגע בו – שאהיה הכי טוב ובמיוחד במוסיקה".

לא קצת יומרני להגיד את זה?

"לא, למה? כל שחקן כדורגל רוצה לשחק בברצלונה, אז זה יומרני להגיד דבר כזה? אבל אם יגיע לזה אז הוא לגמרי עשה הגשים את החלום ובמקרה שלי אני רוצה להוכיח שגם אני יכול".

למי אתה צריך להוכיח?

"במיוחד לעצמי, עברתי תקופות לא קלות, אם זה בלימודים ואם זה בכל התהליך של החיים שלי, ביטחון עצמי נמוך ולא עברתי הרבה דברים בחיים – בכל מה שקשור לעולם בית הספר לא הייתי בכלל מוצלח, אפילו כישלון, אז אני מנסה להוכיח שלהצלחה אין חוקים. אני אעצור את המירוץ הזה כשיהיו לי שלושה ילדים, בית, כלב ואישה טובה".

מה יבוא לפני?

"כמובן שבית, חייב. והכלב איתו".

 



250

תגובות

תגובות

About מערכת האתר

Check Also

ילד בן 4 נכווה ממים רותחים בביתו ברחובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.