Breaking News
Home / בית / מי אני בכלל? | הטור של ליזה ללוצשווילי

מי אני בכלל? | הטור של ליזה ללוצשווילי

אלה חודשים עמוסים ורק דבר אחד כל כך בא לי: לטוס לאומן, רק אני ורבנו, להשתטח כמה שעות, להתפלל, למלא את הנפש, לישון ולשוב. עניין של עשרים וארבע שעות. אבל הוא לא קורא לי, אז אני לא נוסעת – כנראה שאני לא מספיק רוצה – ורק עם רצון נוכל לבקוע את כל המחיצות

אלה חודשים שספק אם בן אנוש באמת היה מסוגל לתכנן אותם – חודשים שכללו בתוכם המון אמוציות, רגעים של הצלחות, אורות וישועות, אבל גם בכי, עברנו את תשעה באב והדמעות מהיגון הפכו לדמעות של אושר – ולא, אני לא מתביישת להודות שיש בחיי שמחה, ברוך ה' – שמחה שמלווה במיליון תובנות. היו אלה חודשים שכללו שיאים חדשים, הגשמה וגילויים נוספים, בעיקר על עצמי. היו אלה חודשים שבהם תכננתי מיליון דברים – וכמעט דבר לא אירע. והיה את השבוע האחרון שבו השתדלתי לעשות רק טוב וערכתי עיתון עם רגל נקועה פלוס שבר בזרת. לכו תדעו איזה אסון נמנע ממני, אבל זהו רק עניין של אמונה.

מי אני בכלל, שאעז לתכנן תכניות? אנחנו יכולים לסמן ביומן את הרצונות שלנו ליום מסוים, או מטרה כזו או אחרת אבל מי אנחנו שנחליט אם נקום בבוקר, אם הנשמה תתעורר? רבי נחמן היה אומר: "וּבֶאֱמֶת דַּע כִּי כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ הוּא בְּחִינַת גַּלְגַּל הַחוֹזֵר שֶׁקּוֹרִין סביבון", קרי: בורא עולם מסובב את כל המאורעות בחיינו. הוא יודע איך לסובב את העולם, איך לסובב את חיינו כדי שנגיע אל המקום הטוב ביותר לנו. כל נפילה, מעידה, חושך, הם רק חלק מהסולם שעתיד לעלות אותנו מעלה מעלה.

***

זו הפעם השניה (או המיליון) שאני מספרת אותו, אבל המשל המיוחד הזה, היה כה קרוב לליבי באחד מענייניי השבוע שהרגשתי צורך לשתף אותו, שוב – והלוואי והמסר יגיע לעיניים הנכונות, לאזניים הנכונות של כל מי שזקוק לחיזוק הזה. מדובר בילדה קטנה שנכנסה לחנות תכשיטים ושאלה על תכשיט מסוים – האם הוא אמיתי. המוכר הנהן בראשו ואישר. הילדה ביקשה לקנות אותו והמוכר תמה: זה עולה המון כסף. יש לך לשלם? הילדה השיבה בחיוב והוציאה את ארנקה, מתוכו ערמה על השולחן עשרות אגורות וחצאי שקלים. המוכר הסביר לה שמדובר בתכשיט יקר שעולה למעלה מאלף שקלים ושאל עבור מי היא קונה אותו ולמה חשוב לה שהוא יהיה אמיתי. "אמא שלי נפטרה לפני חצי שנה", הסבירה לו הילדה "ואחותי הגדולה נטלה על עצמה את עול הבית והיא מתמסרת אלי בצורה שקשה לתאר: משכיבה אותי לישון, מקיצה אותי בבקרים, מכינה לי סנדוויצ'ים, מלבישה אותי, מכינה איתי שיעורים אחרי הצהריים ומשחקת איתי. היום מלאו לה 18 שנה ואני רוצה לקנות לה תכשיט ולשמח אותה".

הילדה סיימה בתמימות את סיפורה ופנתה חסרת אונים לצאת מהחנות בהבינה שאין לה כסף לאף תכשיט אמיתי בחנות הזו ובעצם בשום חנות אחרת… המוכר קרא לה שתיכנס בחזרה וארז לה את התכשיט, מתנה ממנו. הוא לא עמד בתמימות הטהורה הזו. לאחר שעתיים הגיעה בחורה בת 18 עם התכשיט ושאלה האם הוא נקנה משם. המוכר השיב בחיוב. "היא שילמה?" שאלה הנערה והמוכר הניד בראשו 'כן'. "מאיפה היה לה כסף?" הזדעקה האחות בחשש. "תביני", הסביר המוכר, "יש מי שמשלם לי בכסף ויש מי שמשלם בסחורה שוות ערך. אחותך שילמה לי בלב שלה". זהו משל שקיבלתי בעבר בוואטסאפ ואני קוראת אותו לפחות פעם בשבוע. הוא מרגש אותי ברמות שאין לתאר. יש משפט שאומר: "לא בחסד ולא במעשים באנו לפניך, כדלים וכרשים דפקנו דלתיך". אז הלוואי ויהיו ברשותנו עשרות אגורות וחצאי שקלים אבל את הלב ביכולתנו לתת – לרצות מכל הלב לקנות "תכשיט" אמיתי כי עם הרצון הזה נוכל לבקוע את כל המחיצות.

אני תמיד אומרת שבורא עולם נסתר מבני האדם אך אף פעם לא שוכח אותם. נכון, לעתים אדם נופל מהר גבוה לבור עמוק, מתרסק ומאבד תקוה. הכול אפל ומתוך כאבו הוא יכול להפנות את אצבעו כלפי מעלה ולשאול: "איפה אתה ריבונו של עולם?!" אבל רק מניסיון וממרום גילי אני יכולה לצעוק לכל אחת ואחד ששקועים שם למטה, כי בורא עולם נמצא ממש איתכם, הוא אף פעם לא שוכח אתכם, הוא עמכם בחושך שלכם! מתוך הבור, אפשר לעלות ולהתעלות למקום גבוה הרבה יותר משהייתם לפני כן. כמו בסיפור ההוא, עם רצון נוכל לבקוע את כל המחיצות.

 

תגובות

תגובות

About מערכת האתר

Check Also

ד"ר באום: "במסגרת המו״מ הקואליציוני ביקשתי להמשיך ולהחזיק בתיק אזרחים ותיקים ואוכלוסיות מיוחדות, אני פשוט אוהבת אתכם"

הבוקר (רביעי) נערך אירוע הצדעה לאוכלוסיית האזרחים הוותיקים שהתקיים במסגרת חודש האזרח המבוגר ברחובות. האזרחים …

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.