Home / טורים אישיים

טורים אישיים

הוויתור הוא ההצלה שלנו | הטור של ליזה ללוצשווילי

החיים מלאים באירועים, חלקם טובים וחלקם פחות אך דבר אחד ברור: לכל דבר שמסובב לנו במשך החיים יש סיבה. אסור להיות בצער, הקושי הזה מסתובב תמיד לטובתנו, כל מה שעובר עלינו במשך היום מדוקדק לאלפי פרטים ותמיד כל הפרטים הללו באים אך ורק לטובה   אפתח בבשורה הכי טובה שיכולה …

Read More »

דין תורה: מורה אחד לכיתה בה עד עשרים וחמישה תלמידים « אפרים זלמנוביץ'

 צודקים ההורים והמורים שפתחו במאבק "מחאת הסרדינים" לצמצום הצפיפות בכיתות בבתי הספר. התקן המחייב בישראל עומד על ארבעים תלמידים לכיתה. ברשויות אמידות, פתחו כיתות נוספות לצמצום הצפיפות. בא משרד החינוך באישור בית המשפט ואסר בשם השוויון, על פתיחת כיתות נוספות כדי להקל על הצפיפות, כל עוד גם ברשויות חלשות אחרות …

Read More »

יוסי רזי: התחלות מוקדמות יותר ויותר, מחשבות לקראת תחילתה של שנה חדשה

התחלות מוקדמות יותר ויותר, מחשבות לקראת תחילתה של שנה חדשה גודייבה. זאת המילה שהייתה רשומה על חבילת השוקולד. זאת המילה שהדליקה אותי. כבכל יום ששי בבוקר הגעתי למרכז שרונה להצטייד בעיתוני הבוקר כולל זה שאתם מחזיקים כרגע בידכם. במקרה נכנסתי גם לסופר, במקרה טיילתי בין מדפי השוקולד, במקרה קלטו עיני …

Read More »

הטור של ליזה ללוצשווילי | להיות אדם, לפני הכל

להיות אדם, לפני הכל 1987, שלושים ואחת שנים לאחור. כתה א' בבית הספר ממ"ד שח"ר באשדוד – עם המורה אשרה סול. לא אשקר ואגיד שאני זוכרת זאת כמו אתמול אך בהחלט היו אלה ימים של תום, ימים של כבוד למורים, להורים, נוסטלגיה מתוקה

Read More »

הטור של טלי ווינברג | מאמינה בכוח המשיכה

מאמינה בכוח המשיכה לפני הרבה שנים נסעתי עם אחותי למרכז קניות גדול, מרכז שתמיד עמוס ומלא במבקרים. בעודנו מתקרבות לכניסה אני מגדפת על זה שנבזבז זמן יקר על מציאת חנייה. "אל דאגה אחותי – אני הזמנתי חנייה". היא אמרה לי את המשפט הזה בשיא הרצינות. נו, דמיינו עכשיו את זו …

Read More »

מה עכשיו סן פרנסיסקו? | ליזה ללוצשווילי

מה עכשיו סן פרנסיסקו? | ליזה ללוצשווילי חבר שלי, יהונתן חיים יעקוביאן, בסן פרנסיסקו. השבוע, בגיל 7, הוא עבר צינתור נוסף. בזמן שאתם תקראו את הטור הזה, סביר להניח שיהיה בעיצומו של ניתוח מורכב במשך 14 שעות, ניתוח נוסף, כבר הפסקנו לספור. בחרתי להקדיש לו את הטור הזה וגם את …

Read More »

"בתוך המשבר והכאב ראיתי את האור, את כל מה שיש לי היום"

ביום בהיר אחד פגשתי את החושך. השמש זרחה כמו בכל יום, אבל קרניה פספסו אותי – לא הצלחתי לראותה. על אף שלא ירד גשם בחוץ הרגשתי שמטר של ברד יורד על ראשי ולא הצלחתי להרים את הראש. נפגעתי ממילים, זה מוזר… עד שלא פוגשים אותן, את המילים שמקטינות אותך בעיני …

Read More »

להיות עשיר לא מתבטא בכמה יש לך אלא כמה שאתה נותן

בדיוק לפני שנה, שלושים מעלות חום, עיר הבהד"ים. סיימתי להרצות בפני צוערים שהפכו זמן קצר אחר כך לקציני צה"ל בנושא "הכל מתחיל ונגמר באני שלך", בלב, בנתינה האמיתית – לא בכסף, לא בזהב ולא במתנות, באושר – לא בעושר בשיא החום, בשיא הלחץ (טוב, תמיד יש לחץ), עם מיליון דברים …

Read More »

בעקבות הזמן המתקצר – הטור של יוסי רזי / הגיל השלישי

באחד מערבי סוף מאי האחרון התכנסתי עם עצמי במרפסת הגג שבדירתי להשלים עם העובדה שמלאו לי 73 שנים באופן רשמי. כן, מה ששמעת, שמעתי את עצמי אומר לכל העיר מהמרפסת. 73! שבעים ושלוש! לא 37! לא עברו ימים רבים, רופא המשפחה שלח אותי לרופא מומחה לבדוק את עיני לבדיקה סטנדרטית …

Read More »